השבוע האחרון היה לי גן-עדן. טוב יותר ממה שאי-פעם היה לי. החיבור איתו היה חזק ומיידי. שילוב של מבט והתמסרות שטרם ראיתי כאן. חיבור שגרם ללב הקטן והשברירי שלי לרקוד ולעוף גבוה. זאת לא הייתה התמסרות לשולטת. זאת הייתה התמסרות אלי. וזה הרגיש לי טוב ומושלם.
אהבתי את הריח שלו, הייתי מסניפה אותו הכל הזדמנות שהגיע, ובשבוע האחרון הגיע הרבה. לא רק הריח שהיה לו כשהיה נקי ומבושם, אלא הריח שהיה לו אחרי שמלאתי לו כל חור אפשרי. מעולם לא אהבתי ככה ריח של מישהו.
יש לו עיניים יפות. אין ספק. נקודת ההתחלה שלו טובה. אבל מה שהכי אהבתי בהן היה את המבטים שהיה נותן לי. אם זה מבט חצי מסטול, רק כי הוא כבר חצי שעה עם באט פלאג, או מבט מתמסר כשהוא סופג בשבילי את הכאב שהוא לא אוהב. אין לי איך לתאר את המבט הזה, אבל די לי להיזכר בו עכשיו ואני שוב חרמנית.
הוא הגיע אלי בלי שום אזהרה מוקדמת. בלי רוח, בלי צלצולים. פשוט הגיע. לא ציפיתי לו בשלב כל-כך מוקדם של חזרתי לכלוב. כאילו קיבלתי מתנה בלתי צפויה ומשמחת מאוד. הוא ידע לשים את עצמו במקום הנכון מולי, בטבעיות, כאילו ידע באיזה חוש פנימי כי כך הדברים צריכים להיות מראש. בלי מלחמות, בלי הכנעות. טבעי. לאט לאט הוא התקלף מולי ונתן להגיע לכל המקומות שרציתי.
ההתמכרות למגע בינינו הייתה הדדית. אני מכירה כל סנטימטר בגוף שלו, ויודעת איך להוציא ממנו את הקולות הכי יפים. ואהבתי את הקולות האלה שיצאו ממנו. כמו שיר שהושמע במיוחד עבורי. אני רק צריכה לעצום את העיניים ואני יכולה לשמוע אותו שוב.
והיינו מדברים... ומדברים... ונוגעים ("הגעת ללב שלי דרך התחת").
הראש אמר לי - תזהרי. אתם מעולמות שונים מאוד.
הלב שלי - ריחף בשמיים.
היה לנו טוב ("אני מכיר אותך שבוע, וכאילו אנחנו כבר חודשים יחד. רוצה להתחתן איתי?") אבל שנינו הגענו למסקנה שהשבוע האחרון הוא כל מה שיוכל להיות. המציאות חזקה יותר מהכל בסופו של דבר.
זה הכי קשה בעולם לעשות את הדבר הנכון עבור הנשלט שלך, כשכול מה שאת רוצה זה לקשור אותו למיטה שלך ולא לתת לו ללכת לעולם. זה הדבר הכי קשה בעולם לוותר על מה שיכול היה להיות, למען מה שצריך להיות. זה הדבר הכי קשה בעולם לנחות לקרקע, אחרי טיול בעננים. במקרים כאלה, הכי לא כיף להיות המבוגר האחראי.
והלב הקטן והשברירי שלי קצת נחבל. קצת מקרטע.
אבל לא הייתי משנה דבר. גם אם נגמר לנו הביחד, יש לנו זכרונות מאוד מתוקים.
אני מקווה שהצלחתי לאסוף אותך ולנשק את הפצעים שלך שלא יכאבו כל-כך. אני מקווה שהחוויה שלנו יחד הייתה חזקה עבורך כמו שהייתה עבורי.
מעולם לא היה לי קשה כל-כך לומר משוחרר.
