זה היה הדבר הראשון שאמר לי י'. הוא ישב, עם המבט הכי חצוף בעולם, במרפסת שלי, ואפילו הכנתי לו קפה. מעשנים, מדברים, ואני עדיין תוהה מה הוא עושה אצלי. רק היום ראיתי אותו בצ'אט בפעם הראשונה וכבר הוא יושב לו אצלי בבית, כאילו נולד להתאים לי לריהוט. הוא כל הדברים שאני מנפנפת מראש: צעיר, מזוקן, בהיר עור, פרא אדם. אבל היה בו משהו שמשך אותי לגמרי, בניגוד לכל היגיון. אולי זאת הדרך שהוא שם את עצמו שם עבורי בלי לשחק משחקים. ,אני נשלט" הוא הודיע לי (מה אתה אומר?????) וזה מה שאני רוצה להיות. אדם צריך לדעת מיהו.
אם הייתי יודעת איך זה יגמר, אולי הייתי עוצרת שם. אולי לא הייתי נסחפת. אבל נסחפתי.
אולי לא הייתי צריכה לקחת את מה שהוא רצה לתת לי. ואולי עדיף שדווקא אני לקחתי את מה שהיה לו להציע. רק אלוהים יודעת איך מישהי אחרת הייתה שומרת עליו, אם בכלל.
בחשבון הנפש שלי עכשיו עם עצמי... אני לא בטוחה שאני מתחרטת, גם בידיעה הברורה של איך זה נגמר.
אני יודעת שאתה עכשיו בגמילה ממני. לא קורא ולא מגיב. זה עצוב לי, אבל אני מבינה אותך לגמרי. שמן ומים לא יכולים להתערבב.
