כשאני נכנסת לקשר, אני תמיד מביאה איתי את הלב שלי. לא משנה מה עוד אני מביאה לשולחן, הלב שלי תמיד שם. לא משנה אם דברנו יומיים שבועיים או שנתיים. הלב שלי שם. אני לא מפתחת שיחות עם מי שלא מתאים ללב שלי, ואני בטח לא עושה איתו דברים מעבר. הלב שלי תמיד שם, נוכח בכל מילה וכל משפט שאני כותבת. כשאני מדברת איתך, אני משקיעה בך זמן, לומדת להכיר את האדם שאתה, איך הראש שלך עובד, מה זה גורם לך לחשוב ולהרגיש כשאני לוחצת לך על הכפתורים.
חשוב לי האדם שאתה, ולא רק הצעצוע שתוכל להיות בשבילי. לא כל אחד יכול להיות מה שאני רוצה, לא כל אחד יכול להתאים. אוהבת לבחור בפינצטה רק את מי שמיוחד. אם שמתי עליך עין - אתה מיוחד. ואם אני רוצה לשים עליך את הידיים שלי, זה הופך אותך אפילו ליותר מיוחד בעיני.
אני צריכה לראות, לא רק לשמוע, שאתה תדע להעריך את מה שאני עושה איתך, ותדע לשמור על הלב שלי מסדקים.
אני פרח עדין ושברירי וגם סדיסטית סוטה. אני שולטת ואישה, לא רק אחד מכל אלה, אלא כולם יחד. אם אתה רואה בי רק אחד מכל אלה, אתה לא מתאים ללב שלי, כיוון שברגע שאכניס אותך לתוכו, אתה תחרוט בו סדקים. יש לי מספיק סדקים, לא מעוניינת ביותר. נכון, הכל עניין של זמן. חלקנו מתגבשים מהר וחלקנו יותר לאט. תמיד יש אילוצים של החיים. ויש לי המון המון סבלנות בשבילך, בשבילנו. אני מצפה ממך שתהיה לך את אותה הסבלנות.
אני יודעת, זה אתר של סוטים וכולם עושים את כולם כל הזמן. אבל אני רוצה אותך מיוחד ושמור רק בשבילי. אני לא ילדה קטנה. יודעת שהיו לך חיים לפני. ואולי גם יהיו לך חיים אחרי. אבל כשאתה איתי, תהיה אמין. אל תתן להפרעות מהצד לפגוע במה שאני בונה איתך, כי זה סודק לי את הלב. אני מכירה אותי. גם אם אני סולחת, הסדק נשאר בלב. צלקת של ניצחון קטן שלי שהתגברתי על עוד משהו. וזה הורס. זה צורב לי בלב ותמיד תהיה לי המחשבה שאולי אתה לא איפה שאתה אמור להיות.
אני לא אצעק, לא אקלל ולא אריב איתך. אין לי רצון באלה. אני פשוט לא אהיה שם. אני אמצא את מי שיכול להחזיק את הלב שלי, ולהתייחס אליו כאילו זה הלב שלו.
