כבר לא שותקת

תרגיעו חרמנים קטנים, זה לא בשביל לצלם

סשן של רונית ושלי.

אני חושבת שכבר כתבתי על הטיפול  שאני

עושה איתי לעצמי, החלטתי שבדיוק כמו שאני

מטיפה לקטנות שלי להתמודד עם הפחדים שלהן

ולא לברוח, לא לטאטא מתחת לשטיח ולא לחפש

דרכים עוקפות, כך אני צריכה להתמודד עם מה 

שעוצר אותי מלממש דברים שאני מעיזה רק לדמיין.

למרות שיש לי מוניטין של אחת שלא שמה זין על אף

אחד, וכל אחד חוטף ממני בדיוק מה שמגיע לו ללא

הבדלי דת מין ודרגה, כאשר זה מגיע לתנועה

ודיבור מול קהל אני לוקחת כמה צעדים אחורה.

בעיקר בתנועה. בדמיון שלי אני רוקדת בצורה מושלמת

את כל הביצועים של גריז ושיגעון המוזיקה, בפועל

אני בול עץ שמעדיפה לשבת ולצפות באחרים מאשר

להתפדח בביצוע חסר מעוף מול חברים ומכרים. 

בשלוש השנים האחרונות בזכות היורופאלש המדהימים

אני מגלגלת לי בראש מופע שלי על הבמה כולל שירה

וריקוד. יש כבר תאריך ואני מתחילה לסגור קצוות.

כעת אני צריכה צלם וידאו שיתעד את כל הערב הזה

וגם חלק מהחזרות. היות ואני לא יכולה לבקש המלצות

מחברים וקרובים אני מבקשת את עזרתכם בעניין.

הדרישות הן מאוד פשוטות, אני רוצה צלם שיצלם 

ברמת חתונה ובמחיר של טקס סיום תיכון. מבחינתי 

זה ארוע יציאה מהארון של דנה וכל המעורבים בו

עושים זאת ורואים בזה חצי שליחות.

אז אל תתביישו, סומכת עליכם

מחכה להמלצות

שלכם

דנה 🌹

חולה על בונדי והעל הפוסטים שלו.

מחכה ומצפה לסמיליקט שלו, לחצי בונוס ולבונוס.

היום היו לי כמה שניות פנויות וכמובן שבדקתי

מה יעלה בחכתי היום ואין לכם מושג איך הלב

שלי קפץ למאתיים.

אני יכולה להשבע שהיפיפיה שמככבת בחצי בונוס

היתה לפני שלושים שנים ה bff שלי בימי הזוהר

שלנו בג'נין. שנינו היינו מפקדים מורעלים מחפשי

הרפתקאות ואתגרים בגיזרה שהיתה הבית שלנו.

מתישהו לאחר השחרור הילד נעלם. אני לא אתפלא

אם ימצאו את הגופה שלו באיזה ג'ונגל בדרום אמריקה.

אני חושבת עליו די הרבה יחסית למישהו שנעדר 

מחיי כבר שלושה עשורים. אני מביטה בתמונה 

ומדמיינת שאני מזהה אותה בבר או במועדון.

אני בטוחה  שהייתי מחבקת אותה ומנשקת אותה

לפני שהייתי שואלת "מיקי??"

אוף, למה חלומות אף פעם לא מתגשמים לי 🤦‍♀️

תחליפו את השיער לחום קצר וחיוך ממזרי של 

ילד והנה לכם קלסטרון. אז למי שיש פרטים שיעזרו

לי למצוא קצה חוט, מובטח פרס מפנק 😘

אחרי שתחנתי את הסרט דק דק,

זו הפעם הראשונה שאני מריצה 

סצינות שלי במקביל למקור.

מה יקרה כשהבנות שלי יגלו שאני

מתחברת לצד הנשי שבי? שאני

אוהבת לשיר ולבצע על הבמה?

ומה הסיכוי שאחרי המופע רונית

תחבק אותי ותגיד משהו בסגנון

" אני כבר סקרנית מה תבחרי

לבצע במופע הבא" .

רגע רגע, אל תתלהבו כל כך כמוני,

גם אצלי אני מבחינה בבירור איך

 האופוריה שהייתי בי בתחילת הפוסט

מתפוגגת לקראת הסוף ואני מוצאת 

את שתינו עדיין מתבוססות בבוץ.

עדיין מחפשת את הטריגר משנה 

התודעה שיתחיל את חיינו מחדש.

שבת קסומה חברים 🌹

זהו, סגרתי תאריך, שריינתי את המועדון.

אפשר להרגע קצת בחלק הזה, אבל אני עדיין

לא מצליחה להרגע. יצא לכם פעם לבכות באמצע 

בילוי במועדון כשברקע המוזיקה שאתם אוהבים

ועל הבמה החבורה המובחרת והראש מסוחרר

בדיוק במידה הנכונה?

כל כך מתסכל. האבסורד הוא שאם הייתי כאן בדמות 

הגברית שלי הייתי יותר משוחררת להתחבר לכולם

למרות שכגבר אני די מרובעת וביישנית, מעדיפה

להביט מהצד. ואילו כדנה, שקורעת רחבות, שרה בקןל

ופורקת עול, אני נאלצת להסתתר.

פעמיים הערב ממש בכיתי, מתחת למסיכה בחשיכה 

של המועדון.

טוב, מיציתי להיום, יש עוד יום עבודה סטנדרטי מחר.

לילה טוב אהובים.

אל תדאגו, אני אתאושש

ועד המשבר הבא ... 💋💋

הסוף שלי בגרסה הנוכחית.

קבעתי היום לסגור מקום ותאריך לארוע שלי

"ערב חד פעמי עם דנה".

כמובן שדנה מגיעה למועדון כי החצי השני לא

כלול בעסקה ולא ממש מעניין. את ההליכה על הקצה

שלי התחלתי כבר כשהתלבשתי במגרש החניה 

במקום העבודה שלי. אמנם השעה מאוחרת יחסית

אבל עדיין יכולים להפתיע אותי ואולי אפילו יש מצלמות

שיספקו ערב מעניין לשומרים.

אז את החלק הזה עברנו בשלום אבל החלק המסובך

היה עוד לפני.

מחנה את הרכב בחניון ופוסעת להנאתי ברוטשילד

לכיוון המועדון המיועד. בדרך מקבלת את הפרגון 

או העלבון הראשון לערב. בחור צעיר, אפשר להגיד

חמוד למרות שלא הטעם שלי (בינינו, אין לי טעם בגברים

בכלל) החליט שהוא חייב להחמיא לי ולנסות לפתות

אותי להמשיך איתו את הערב. הוא לא ויתר מיד אבל

אחרי שתי דקות הוא הבין שלא יקרה הערב ושיחרר.

במועדון כבר קיבלו אותי בזרועות פתוחות החברים

הותיקים והשלמנו פערים וחוסרים. ואז כשהגרון יבש

אני פונה לבר, מזמינה לי משהו שקצת יסחרר אותי

וממשיכה בשיחה ערה עם החברים. ואז כשאני

מסתובבת לעבר הקהל שיושב מאחורי אני מזהה

את האחת והיחידה שאסור לי לפגוש פנים אל פנים.

אני חושבת שכבר כתבתי עליה בעבר, היא האקסית

של חבר טוב שעובד איתי ובילינו יחד בשני טיולים לחו"ל.

היא פשוט בחורה/אישה מקסימה וחברותית אבל

רונית הטילה וטו מחשש שהרכילות תגיע מהר מאוד

לקולגה שלי ומשם בתפוצת נטו לכל הצוות הענק

במשרד שלי. אז עכשיו אני באמצע תרגילי התחמקות,

משתדלת לא להיות איתה באותו תא שטח. אפילו שמתי

מסיכה ונתתי לפוני לכסות לי את הפנים.

אוף כל כך שונאת את זה, בא לי פשוט לבוא מולה 

ולתת לה חיבוק ענק ולשאול אותה לשלומה, נמאס לי

לשחק את המשחק. והכי מטריף אותי לחשוב שאולי 

היא זיהתה אותי כבר בפעמים הקודמות, אבל היא 

משחקת את המשחק שלי ולא מתקרבת עד שאני אעשה

את הצעד הראשון.

החלק שאני הכי חוששת ממנו הוא שלמרות נסיונות

ההתחמקות שלי, יקרה משהו ורונית תאשים אותי 

שבכוונה אפשרתי לה לזהות אותי.

תחזיקו לי אצבעות שהערב יעבור בשלום ואצליח לסגור

את כל הקצוות כאן בהקדם.

אוהבת 💋💋

דנה 🌹

השבועיים האחרונים כאילו נמחקו לי מהזיכרון.

מרגישה כאילו חזרתי לימי הטירונות, עייפות

כרונית, בילד אין בלו"ז. אם אני נעצרת לשניה, 

אני נרדמת. ועם כל הקושי של תורנויות לילה 

בבית חולים החלק המשביז הוא שאנו עדיין לא 

רואות את הסוף. אי הוודאות הזו פשוט מטריפה.

אותי קצת פחות, אבל רונית ואמא שלה כבר

חיות על הקצה. אני לעומת זאת עברתי למוד

של פועל תילנדי בחממה בערבה באמצע אוגוסט...

עושה הכל, אבל לאט. כמו בדואי על קפה, יש דברים

שלא מזרזים את הזמן.

ולמרות שעכשיו יש לי קצת יותר זמן לשרוף, אני 

מרגישה קצת כמו חולת קורונה....לא מרגישה

את הטעם. אני קוראת על אוטומט, מנסה להעביר

עוד חצי שעה בעירנות סבירה, יודעת שאני אוהבת

או אמורה לאהוב את מה שקוראת אבל לא 

מצליחה להתרגש כמו בימים כתיקונם. רק שרפי

עדיין מצליח להרעיד לי את הקליטי הקטן שלי

וגורם לי לרייר על הפוסטים שלו. מקווה שלפני כיפור

זה יהיה כבר מאחורינו.

בינתיים מאחלת לכולנו 

שנה טובה ופוריה

הרבה סקס, אבל בטוח...

אז, יאלה ביי 🌹🌹💋💋

אני מוקפת מטומטמים, כבר שנים שאני צועקת את זה.

הם לא באמת מטומטמים, אבל כשאני מנסה להבין את

צורת החשיבה שלהם ואיזה הגיון אם בכללל הם הפעילו,

אני מגיעה למבוי סתום. החלק המדהים בסיפור הוא

שכשאני מסבה את תשומת ליבם לצורץ החשיבה 

העקומה שלהם ומציעה להם את שלי הם מיד מנפנפים

את הרעיון והולכים להשקיע מאמצים פי כמה יותר גדולים

מהנדרש. בהמשך כשהתוצאות מתנפצות להם בפרצוף

זה כבר לא עוזר אם אומר להם "אמרתי לכם" (למרות שאני

חולה על המשפט הזה). אני נשארת עם התסכול מכך

שאני סובלת בגלל טמטום של אחרים והם סתם סובלים

בלי לדעת על מה ולמה.

יש לי תחושה לאחרונה שהסבל שלהם עדיף.

מכירים את השאלה "למה חמור היא חיה שמחה"??

תשובה -  כי היא לא יודעת שהיא חמור.

(דווקא אוהבת חמורים).

הולכת לנחם את עצמי עם הזין ביד (עצמי ואני זה שילוב

מושלם)

שבוע טוב חברים 🌹

בהתראה קצרה הוזעקתי לישיבה

בתל אביב בשעות הערב. קצת קוץ

בתחת אבל מה לא אעשה לטובת המטרה.

אמרתי לרונית שאם אני כבר בסביבה אז

ממש בא לי לתת קצת אויר לדנה, ככה סוליקו בקטנה.

בדרך התקשרתי לחברה שלי שעברה לדירה חדשה,

כמו אמא אווזה אני דואגת להם. היא כמובן לא 

שחררה עד שהבטחתי שאקפוץ מאוחר יותר 

לבקר. את הישיבה סיימתי בתשע וחצי, כמה 

דקות להחליף דמות בחניה החשוכה ואני בדרך

אליה המהממת שלי. והיא, כמו שרק היא יודעת 

הפכה אותי מברווזון מכוער לברבורה מהממת.

אם רק הייתי יכולה לשון עם האיפור ולהגיע כך 

למשרד מחר. לנסוע ישר הביתה יהיה באמת 

בזבוז של יצירת אומנות (הלוואי והייתי יכולה

להראות לכם תמונה כאן, תצטרכו להגיע 

למסיבה הבאה של אורדורה 😍).

הבחירה הטבעית שלי היא תמיד לשבת על 

הבר בשפאגאט, לראות ולהראות והיום

פעמיים כי טוב...ערב בנות.

חייבת לסיים, צריכה להזדרז להגיע הביתה

ולהוריד בגדים ואיפור בדרך לפני שהגדולה

שלי חוזרת ומתחילה עם שאלות מיותרות.

רונית פרגנה לי הערב ואני לא רוצה לאכזב

אותה בטקלים מיותרים.

לילה טוב יקרים

דנה 💋🌹

לפני מספר שנים קולגה שלי הראתה לי את

הפלג האנלי שהיא הזמינה. המשלוח הגיע

למשרד ויכולתי להתרשם ממנו בלייב. הוא

היה גדול, יפה ובעיקר רחב ושמן. אני לתומי 

חשבתי שהפלג השני שלי הוא גדול ומרשים

עד שראיתי את שלה. כששאלתי אותה לאחר 

מספר ימים אם היא בדקה את הפלג החדש,

היא חייכה מאוזן לאוזן ואני הייתי המומה כשהבנתי

שהיא מצליחה בקלות להחדיר אותו ולהנות 

ממנו כך. עד אז השתמשתי בפלג קטן מאוד ו

וכשמיצחתי אותו קניתי אחד מרשים יותר. אבל

משום מה בכל פעם שניסיתי להחדיר אותו, 

הכאב בס"מ האחרון היה שובר אותי ומוציא

לי את החשק להמשיך. וכך כבר יותר משנתיים

הוא שוכב במגרה בחוסר מעש ומחכה ליום פקודה.

בשבועיים האחרונים רמות התשוקה והחרמנות

שלי שוברות שיאים ושוב תכננתי לנסות להחדר

כי בסופו של דבר אני אשמח לאבד את הבתולים שלי

בלי כאבים ועם אחד אמיתי חי ופועם.

קשה באימונים, קל בלייב...

הבוקר מצאתי לי שעה פנויה, ואחרי מקלחת וגילוח,

לקחתי את הזמן לחוקן איכותי ומיד בסיום עברנו

להכתיר את ישבני הלא בתולי עוד. באופן מפתיע

זה ממש לא כאב הפעם. עם הרבה ג'ל לכל האורך

והרפיה, הרפיה, הרפיה.... הפלג נשאב פנימה

כאילו אני נמפומנית מורעבת. כבר שעתיים שאני

מרגישה את המלאות הזו, מתה כבר שרונית תחזור

הביתה, תצמיד אותי לשיש במטבח ותפמפם אותי 

מאחור. עם כל דחיקה, אני בטוחה שארגיש איך

הפלג מוציא ממני עוד קצת נשיות.

איף, אני כל כך חרמנית אבל הבטחתי לרונית שלא

אגע בעצמי בזמן הקרוב. אחרי שאכזבתי אותה

בשבוע שעבר עם זיין רופס אני מרגישה שמגיע לה

פיצוי על עוגמת נפש. (וכל מי שעומד בתור להציע

את עצמו למימוש הפיצוי.... תרגיעו, הצעתי כבר לרונית

אבל היא עדיין לא מעוניינת בתוספות). די חייבת 

להפסיק להתעסק עם זה, כל הזמן רואה את עצמי 

על ארבע כשזוג מעלי שולף את הפלג וממלא אותי

בדבר האמיתי, החי כשהוא משגל אותי והיא מעודדת

אותי לקבל עוד קצת.

זהו, חוזרת לעבודה. מקווה להתרכז, תחזיקו לי אצבעות..

(לא בתוכי, סוטים 🤦‍♀️😘💋)