היא תופסת את התקן הזה כבר מתחילת כיתה ז' ,
מאז התרחקנו בחטיבה ובתיכון והתקרבנו מחדש
בתקופה הסטודנטיאלית שלנו. באיזשהו שלב, אני
משערת שזה היה בערך אחרי שרונית ואני התחתנו
היא נתקה מגע. לאורך השנים אני חושבת עליה די
הרבה ומדי פעם מקווה שלכנס מחזור הבא היא
תגיע. אבל היתה עקשנית ונשארה עקשנית, עם
עקרונות שלא חושבת שאוכל להבין אי פעם. מידי
כמה שנים הייתי כותבת לה הודעה, לא משהו מתריד
רק כדי לבדוק אם משהו השתנה, והיא היה מבקשת
בנימוס שארד מזה. בפעם האחרונה היא כבר היתה
יותר תקיפה והסנתי שדי, אין מה לנסות יותר. אני
כנראה לעולם לא אדע בוודאות מה גרם לנתק ואסתפק
בהשערות. אין לי בעיה עם כאלה ששונאים אותי או
לא רוצים את קירבתי, באמת שלא, אבל חשוב לי
לדעת מה הסיבה. זה אני או אתם? אולי התנהגתי
בטמטום האופייני לי מדי פעם בלי לשים לב לתוצאות
בצד השני. אולי אני צריכה להתנצל, להסביר? אולי
דברי הוצאו מהקשרם? יש לי נטיה לדבר עם הרבה
מטאפורות שרק אצלי הן מובנות ובצד השני הן
שורפות את קצות העצבים.
אז למה בעצם אני מספרת לכם על התרחשויות
מלפני שלושה עשורים???
כי זה קורה עכשיו שוב.....
היא לא אקסית ולא מיתולוגית, אבל היא חברה
שנכנסה לי ללב ואני משערת שזה הדדי. לא דיברנו
כבר חודש וחצי, אני כותבת ואין תשובה. מישהו רואה
את ההודעות שלי ומתעלם ואני לא יודעת מה לחשוב.
האם זה בגללי?
האם מישהו כופה עליה להתנתק ממני?
האם היא זרוקה על מיטת בית חולים מחוסרת
הכרה ומישהו אחר עובר על ההודעות שלה?
לפעמים עוברת בי המחשבה שאני עולה לרכב
ומגיעה אליה רק כדי לבדוק שהיא חיה. שלא תגיד
דבר, אבל שאוכל להפטר מתרחישי האימה הפסימיים
שלי.אבל אם היא חיה, אולי זה יעצבן אותה יותר.
מתגעגעת לימים שהכל עבר מעלי, שימות העולם,
אני צודקת וזהו. מי צריך את כל הדאגות האלה??
אז אחרי שהתבכיינתי, אולי נסיים באוירה יותר
חיובית כדי לפתוח את הסופ"ש...??
היום בעוד מספר שעות אני אקבל את הפאה
החדשה שלי 😍😍😍👩🦰, ייפי קאיה מאדר פרקר 😉.
אחרי שני של פנטזיות לשנות תסרוקת, מגיעה
הזדמנות (זוכרים...?? בפוסט הקודם...??) ובעידודה
של רונית אנחנו משקיעות את מיטב כספינו בפיאה
איכותית ארוכה ומרשימה. עוד מעט עולה על מדי
דנה ויוצאת להתאמות ואיזה בילוי של שעה עם
הלוק החדש.
מקווה שזה ימסמס קצת את הגוש בגרון.
סופ"ש קסום אהובי הרחוקים
דנה 🌹
