יש לנו בישוב חנות מעצבים שאני מתכננת
כבר המון זמן לבקר בה. נכנסתי אליה לפני
מספר שנים בגרסה הגברית שלי אבל לא
מדדתי דבר למרות שהיו כמה פריטים
מעניינים. כל השבוע אני חושבת איך אני
מארגנת את הזמן כדי להצליח להתלבש
ולהגיע לחנות (ויתרתי על האיפור). אז באיחור
אופנתי בגלל עודף משימות מהבוקר, צעדתי
פנימה והרגשתי מן תחושת רוגע ונינוחות.
חיפשתי שמלת ערב לחתונה של חברה
בעוד שבועיים. הפריט הראשון היה מבטיח
אבל מאכזב בגלל מידה קטנה מדי. ואז
המעצבת המקסימה מציעה לי שילוב אחר
וברגע שאני מביטה במראה אני מפסיקה
לנשום לשניה, מרגישה איזה גוש בגרון
והדמעות זולגות בלי שליטה. הייתי כל כך
יפה באותן שניות. לא רציתי שהרגע הזה
יגמר אבל לקוחה נוספת הגיעה וזמני תם.
הסט כלל שמלה כסופה עד הברך
עם כתפיות דקות ואוברול פתוח בשחור
מעל שיוצר שילוב מהמם של צבעים.
החלום הורוד הזה נמשך עד הרגע ששאלתי
לגבי המחיר. גם אם היא תסכים ל 50% הנחה
אני עדיין צריכה למכור כליה. הלוואי והייתי
יכולה למכור אותי במקום זה. אני אנסה את מזלי
במהלך השבוע הבא אבל אין לי סיבות להיות
אופטימית.
תחזיקו לי אצבעות
סופ"ש קסום
דנה 🌹