כבר לא שותקת

למרות שאני לא בכיוון של ללכת עד הסוף, 

עדיין נרטבת מהרעיון שאני באמת הופכת

לחלק היותר טוב שלי.

תהנו לפחות כמו שאני נהנתי.

תרגישו חופשי להגיב

סופ"ח שמח

דנה 🌹

אז קבלו משהו שעשה לי טוב

מקווה שזה קצת יקהה את המציאות העגומה

סופ"ח קסום

דנה 🌹

המשפט הזה מטייל לי במח כבר יותר מחודשיים ולא

הצלחתי לפנות זמן כדי להעלות אותו כאן בכמה שורות

בודדות. אבל כשאני בשוונג של כתיבה זה דוחה גם את

פסח. לפני מספר חודשים שמעתי תוך כדי נסיעה ראיון

עם מנכ"ל חברת "על הלחם" שמייצרת ממרחים שונים.

הוא סיפר שהם יצאו עם ממרח חדש בטעם פתיבר. 

זה מאוד שיעשע אותי והזכיר לי ממרח כבד בטעם חציל.

הלו, אם אני רוצה חציל, אני אוכל חציל ואותו הדבר לגבי

הכבד. אבל בתור מכורה אמיתית לפתיבר עם נוטלה הייתי

סלחנית ולא ביקורתית. 

שבועיים אחרי הראיון הזה הבנות שלי נכנסות הביתה עם

ממרח פתיבר ומאז הכל הסטוריה והסטריה. הנוטלה

נשארת על הדלפק במטבח קצת מיותמת. אני הצרכנית

העיקרית של הממרח הזה אצלי בבית ותמיד זה על פתיבר.

כל פעם שאני מורחת פתיבר, מתנגן לי המשפט האלמותי

מהסרט "הספר הירוק"  

 kentucky fried chicken, in kentucky

וזה מוחק לי את כל רגשות האשמה ואני מתענגת על

הפתיבר הבודד הזה כמו מלכת אנגליה.

מי שיצליח לצור לי גיף עם הקטע הזה מהרסט, תבוא עליו

הברכה.

סופ"ש קסום חברים

דנה 🌹

יצא לי לקרוא לפני מספר חודשים תוך כדי שיטוט בפייס

את הסיפור של נייקי ומייקל ד'ורדן. אני זוכרת שממש

נפעמתי באותו הזמן מהיכולת לשנות את תפיסת העולם

שעלפיה אנו פועלים ולעבוד עם תחושת הבטן, עם מה

שבוער בתוכנו. רובנו מרגישים ככה לפחות פעם או

פעמיים בחיים אבל יש גם קול קטן שהולך וגדל שעוצר

אותנו, שאומר כן לנייקי זה עבד אבל למה שגם אצלי זה

יעבוד. ואם לא אצליח אז ההתרסקות תהייה טוטלית וזה

הטיעון שבדרך כלל מנצח ומכבה הלהבה שבתוכנו.

ואז ממש במקרה אני נתקלת היום בסרט "אייר" שמתאר

בדיוק את הסיפור הזה. לכל אורך הסרט אני עם חיוך דבילי

ועיניים דומעות. לחשוב שגם בנייקי לא עפו על הרעיון

בהתחלה ו"בעל החלום" עבד מאוד קשה ולקח סיכונים

כדי לממש את מה שהאמין בו. לחשוב שנייקי קיוותה

להרוויח רק שלושה מליון דולר מהנעל הזו אבל את השנה

הראשונה הם סיימו עם מכירות של 162 מליון דולר.

אני מנסה לדמיין אותי נלחמת על החלומות שלי, לא כל

פעם קצת, לא מתיחת גבול כזה או אחר אלא ממש משהו

שישים אותי על הבמה ברמה אחרת לגמרי מהביצה שבה

אני משכשכת היום. אפרופו במה, זה בדיוק הלהבה

שבוערת בי, למרות שלפעמים אני מפקפקת בזכות שלי

להציק לחברים שלי שיצטרכו להתייפיף לערב אחד ולהגיע

לארוע שאני אהייה במרכזו ולשמוע את הקול הצרוד שלי.

את רגשות האשמה על כך אני מנפנפת כשאני מזכירה

לעצמי שם בריאן אדאמס וגם רוד סטיוארט לא בדיוק זמרי

אופרה.

אז מה אתם אומרים? שאחזור לפיתוח קול, אחיה מחדש

את החלום שנגדע באיבו? כל יום מחדש אני חושבת על זה והיום הוא יום חיובי. בואו נקווה להשאר כך גם מחר.

לאחר מספר שיחות ארוכות אל תוך הלילה היא שואלת

אותי "איך את רואה אותי?"

עכשיו, השאלה הזו היא מאוד טריקית. הרי כל אחד ואחת

מדמיין את מי שמולו וירטואלית כמו דמות שהוא מכיר והיה

רוצה או מפנטז לפגוש. ואם זה התיאור שאני אשתף והוא

במקרה לא מתקרב למצב האמיתי יש סיכוי לא קטן

שאותה אחת מיוחדת לא תתן הזדמנות למפגש אמיתי כדי

שלא אתאכזב מהמציאות.

אז תסלחו לי שאני אמקד את תשומת ליבי עכשיו בה

ופחות בכם קהל נכבד.

ד. יקירה, אני כבר לא זוכרת איך זה התחיל אבל מהרגע

הראשון נסכת בי רוגע לא מוסבר. ידעת לשאול את

השאלות במדוייק, לחכות לתשובות ואז לעוד תשובות. לא

התפרצת באמצע ולא שינחת את כיוון השיחה. הרגשתי

ממש כמו בטיפול. כאחת שחיה בסרט, הייתי מתארת את

האוירה בשיחות שלנו כמו האוירה בסרט הבית על האגם

עם סנדרה בולוק וקיאנו ריבס. אני לא קיאנו אבל אני

אוהבת להשתעשע שאת דומה לסנדרה. ואל תחשבי לרגע

שאני בונה על הפנטזיה הזו. אני פשוט שומעת את המילים

שאת כותבת והקול שבוקע הוא הקול של סנדרה. אולי אני

פשוט רומנטיקנית חסרת תקנה, אבל בכל אופן את

החברות הכי טובות שלי הכרתי כאן בלי לראות תמונה

לפני שנפגשנו פנים אל פנים. המשיכה היתה רק מתוך

הכתיבה וזה היה הדדי ומדהים.

את כאן כבר שנה, בטח הספקת לחקור את העולם הזה

ולהבין מה את אוהבת, מה מחפשת ואיפה את על מגרש

המשחקים הזה. הייתי שמחה להיות שם לצידך בצעדים

הראשונים אבל בטוחה שכבר פיספסתי את זה. כשאני

מנסה לדמיין איך יראה סשן בינינו אני רואה אותך מעודנת,

שקטה, מתוקתקת. שום דבר צעקני או סליזי, הפקודות

יאמרו בתקיפות שקטה, בלי השפלות זולות ואת תצפי

לציות עיוור והעונש על סטיה מהמשימה יהיה מורגש אבל

לא מוגזם.

ויכול להיות שכל התיאור הזה הוא פרי הפנטזיות שלי ובכלל

לא קשור אליך ד. ואני לא רוצה שתצאי מכאן עם התחושה

שאולי עדיף שלא אפגוש את המציאות בפנים. בינינו, אני זו

שחיה בסרט שיש סיכוי שנשב יחד לקפה או כוס יין בזמן

שאת אומרת לי כל פעם שזה לא הזמן לזה.

זהו להפעם, חייבת את שנת היופי שלי כי מחר כבר חוזרים

לשגרה במשרד. חסל סדר השקמה מאוחרת ועבודה עם

טרנינג וכפכפים.

שבוע טוב וקסום 

דנה 🌹

ממש אתמול זה קרה, ככה ספונטני, קויקי כששתינו היינו

באוירה נינוחה. לא כיוונתי לשם ולא פנטזתי על זה. כשאני

חושבת על זה, אני אפילו לא רוצה קשר וירטואלי, מעדיפה

לראות בעיניים את הפרטנרים שלי, רוצה לראות את הנפש

ואני רואה, אי אפשר להסתתר ממני. אז מה השתנה אתם

שואלים? השעה היתה כמעט חצות, אני גמורה אחרי יום

מטורף רק רוצה להגיע הביתה אבל אין לי אפילו כח לצאת

מהרכב המחומם. חמש דקות מהבית עוצרת בצד. מולי

בצ'ט הילדונת המתוקה שאיתה אני מפלרטטת כבר

תקופה. שעתיים לפני ענגתי את עצמי והיתה לי גמירה

מפוארת, מבוזבזת. אני בטוחה שרונית היתה יודעת מה

לעשות איתה אבל זה לא היה הזמן שלנו. זה היה רק שלי.

בקיצור, המתוקה הזו שטוענת שלרוב היא שולטת אבל

משתעשעת גם כנשלטת מוצאת אותי בצ'ט ולכן אני עוצרת

בצד הדרך. דרך עפר, לא מפריעה לאף אחד, נותנת לה את

מלוא תשומת הלב. מפה לשם כשאנחנו קצת זחוחות אני

משתפת אותה שלפני די הרבה זמן זרמתי עם שולט צעיר

לסשן וירטואלי. זרמתי איתו למרות שזה לא ממש דיבר

אלי, חשבתי להעביר בכיף ערב נחמד. ההפתעה שלי היתה

כשהוא הצליח להגמיר אותי על פי ספירה שלו מעשר

לאפס. גמירה מטורפת שתלטלה אותי פיזית וריגשית. ואז

משום מקום הילדונת לקחה יוזמה והובילה אותי לפסגות

חדשות של פיתוי וחושניות בלי להיות בקרבתה, בלי להביט

בה, בלי לדעת איך היא נראית. אני מצליחה רק לדמיין את

טון דיבורה לפי הכתיבה שלה. ואני התמסרתי כולי, בלי

גבולות, הייתי שיכורה מהמחשבה שאני כאישה בוגרת או

גבר בוגר שיכולה להיות אמא שלה או אבא שלה נותנת לה

מרצוני את השליטה בי. היא לא דרשה, היא לא איימה, הכל

היה בנועם ומתיקות, היא הובילה אותי וסובבה אותי על

אצבעה הקטנה. אני לא יודעת אם יותר התרגשתי או יותר

פחדתי מעצמי, משאירה אותי חשופה וחסרת הגנה מול

הלא נודע. לפעמים אני חושבת שאני לא שפויה כשאני

מפנטזת ומוכנה באמת לשים את גורלי בידיים של אחרים.

רמת הפגיעות היא מטורפת, הסיכון שמי מהם ינצלו את

הכח שלהם ויחשפו אותי תמיד קיים ולא מבוטל. אולי בגלל

זה הריגוש כל כך עוצמתי.

אז זה הזמן והמקום להגיד לבוסית הקטנה שלי תודה על

ערב קצר וקסום ומקווה שיהיו עוד כאלה . ואמן במהרה

בימינו נצליח למצוא את הדרך גם לאחד לא וירטואלי.

שלך בהכנעה ❤️

דנה 🌹

אחרי שישי עמוס וכמה שעות של עבודה מאומצת, קמתי

בשבת בבוקר המאוחר עם גוף חורק. התיישבתי במשרד

שלי ועברתי על חומרים שאני אוהבת, הוספתי תגובה פה

ושם. אני לא זוכרת מי פנתה ראשונה אבל מצאתי את

עצמי שוקעת בשיחה מהפנטת עם אישה מיוחדת שבנועם

וברוך גרמה לי לרצות שהשיחה לא תסתיים. הרגשתי כמו

על ספת הפסיכולוג כשאני חופרת בעצמי. לא הגענו

לעומקים משמעותיים, בכל זאת רק שיחה ראשונה 😉,

אבל אני לא אחת ששופכת הכל בדייט ראשון. אז רציתי

להגיד לך תודה ומקווה להכיר טוב יותר בקרוב. אני לא

משתפת מי היא כי אני שומרת אותה לעצמי 😉, אני

בטוחה שהיא יודעת לבחור את החברים שלה גם בלי

העזרה שלי.

שבוע קסום חברים

דנה 🌹

אני כבר יותר מחודש מאוהבת. לא מאוהבת מאוהבת, אבל

מרגישה שמשהי נכנסה לי ללב והקליק היה מאוד מהיר.

אני מדריכה אותה על מערכת מחשוב חדשה ולמרות

הקיטורים אני רואה את המאמץ והתיסכול שבחוויה הזו.

הזמן עושה את שלו והיא נפתחת בפני לאט לאט ומשתפת

בדברים אישיים. זה מוזר לה להפתח בפני אדם זר אבל

כנראה שמשהו בי משרה עליה אוירת ביטחון ונוחות. אני

ממש נהנית לשמוע אותה מדברת ומתנהלת מול העובדות

שלה והלקוחות, אני אוהבת את הלוק שלה, את השיק הלא

מתאמץ אבל יוצא מושלם. 

באחת ההדרכות היא כל כך התלהבה ואמרה לי שהיא

ריצה לפנק אותי במתנה. אמרתי לה שאין צורך אבל אם

היא מתעקשת אז אני מאוד אוהבת את הצמיד שמשולב

בטבעת בדיוק כמו שיש לה ושגורם לי להתהפנט ולאבד

ריכוז חצי מהזמן. היא היתה מופתעת לרגע אבל לא עשתה

מזה סיפור, כנראה שהג'ל שלי כבר ריכך את ההבנה

שמאחורי הדמות הגברית הנוקשה יש חומר הרבה יותר

עדין. 

לאחר מספר ימים היא מגישה לי את הצמיד ואני מבקשת

ממנה שתענוד לי אותו. הלב שלי על מאתיים כשאני

מדמיינת אותה מקלרת אותי על ידי הצמיד. הרבה גבות

הורמו כשראו אותי מסתובבת עם הצמיד בעבודה אבל כל

הדיבורים היו ברוח טובה (בפני לפחות).

יצא לי מספר פעמים לפספס הדרכה שהבטחתי להגיע,

וכשהגעתי לבסוף היא טענה שמגיע לי מכות. אמרתי לה

שזה רק יגרום לי לאחר יותר. היא לא לקחה את זה מכאן

וחתכה לנושאים מקצועיים. מכאן אני נכנסתי לסרטים

ומחשבות על השאלה מדוע היא הרגישה צורך להגיד את

זה ולסגת מיד. האם זה היה רק טיזינג כדי לגרום לי לתת

לה יותר זמן אויר על המערכת? האם זה מעסיק גם אותה

אבל היא נבהלה מהתגובה שלי ולכן נסגרה. למרות שאני

מעדיפה את האופציה השניה, יש לי תחושה שהראשונה

היא הנכונה. למרות כל הדיבורים על שיוויון ושנשים הן לא

רק ליופי, אני לא מכירה אישה ששכאשר יעצור אותה שוטר,

היא לא תפתח כפתור בחולצה לפני שהוא מגיע לחלון

הרכב. אני מאוד מקווה להתבדות כי אני ממש מעריכה

אותה כאדם ערכי שלא ישתמש בטריקים זולים גם אם הם

חלק מה dna. 

אני כבר רואה אותה ואותי יושבות בדייט שבו היא מגלה

את החצי השני שלי. אולי זה יקרה כמתנת פרידה מתהליך

החניכה וכהתחלה של ידידות נפלאה. ימים יגידו.

החלק היותר קריפי בפוסט הזה הוא לגלות שמישהו

מהקולגות שלי קורא את זה עכשיו והאסימונים מתחילים

לפול. אין לי בעיה עם החשיפה, אבל אני מעדיפה לדעת מי

מקשר בין הדמות הגברית שלי לביני. אז אם יש כאן אחד

כזה או אחת, אתם מוזמנים להגיד שלום.

כבר שנים אני מפנטזת על מלתחה אלגנטית. אני רוצה

סט שלם גם ליום יום וגם חגיגי יותר.

אם רק הייתי יכולה להחליט בכל יום אם אני מגיעה

לעבודה כדנה או בדמות הגברית שלי זה היה גן עדן עבורי. 

לאחרונה קופצים לי סרטוני אופנה שגורמים לי לרייר

ולדמיין אותי מתנהלת ביום יום עם אותם הבגדים.

הם נראים מליון דולר אבל אין לי מושג מהיכן להתחיל אז

צריכה את עזרתכם בעצות היכן אני מוצאת אותם ואל

תציעו לי את כיכר המדינה, יש לי רק שתי כליות.

התחיל מבטיח, נכון?

אם עניתם בכן, אתם בוודאי מתחת ל 40

אצלנו הזקנות זה מעלה חיוך נוסטלגי של

ילדות תמימה.

היום הכותרת הזו לא היתה עוברת 

סופ"ש קסום חברים

דנה 🌹