בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב סינון

כבר לא שותקת

If you dont live on the edge, you take too much space
לפני 6 שנים. יום שישי, 15 במאי 2020 בשעה 18:54

217 כניסות בלי שום פוסט חדש שלי.

גם כשאני כותבת, אני לא זוכה לכזו

תשומת לב. שלא תבינו לא נכון, אני 

ממש לא מתלוננת אבל אשמח לדעת

שאני מעניינת אתכם גם בימים בשבועות

ובחודשים הבאים.

אוהבת

דנה 🌹

עדכון - עכשיו אני רואה שאתמול היו 466

צפיות. מישהו מוכן לספר לי אם משהו 

מתבשל מאחורי הגב שלי?

 

חם מהתנור - עכשיו קצת אחרי חצות,

שעה וחצי מהפרסום המקורי וכמות

הצפיות קפצה ל 1250.

אני עדיין לאהחלטתי אם אני מוחמאת

מכמות הכניסות או נעלבת מכמות הלייקים.

ולכל המיוחמים בשישי בלילה, אל תבנו

על פיקים של השדיים שלי או על התליון

שנח לו בחריץ מתחת לגופיה רטובה ושקופה.

לפחות לא היום....

לפני 6 שנים. יום שני, 4 במאי 2020 בשעה 15:39

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?blog_id=116640

בסה"כ רציתי להגיב לשרף על  הפוסט האחרון

שלה אבל אז חשבתי שאולי זה יעניין ויתאים גם לאחרים.

שרפי, אני פונה אליך בנקבה כי ככה מרגיש לי

הכי מתאים בסיטואציה שתיארת.

את מספרת על המשיכה שלך לדוגמניות במגזין 

ההוא והתחושות שלך כשאת לובשת תחתון נשי

וגרבונים וביריות מתחת לג'ינס. את ממש לא סוטה

ולא פגומה. שונה? כן אבל זה כל היופי. אם כל הגברים

היו מגלים את היופי והאושר בתחושה של גרביון על רגל

חלקה או תחתון לייקרה שעוטף את הזין והביצים אז 

אנחנו לא היינו מיוחדות והעולם היה מאוד משעמם.

אין שום בושה בלהיות שונה, כולנו שונים ושונות באיזשהו

היבט בחיינו משאר האוכלוסיה. לרוב אנו משליחים את

הפחדים שלנו והסטיגמות שלנו על החברה שעוטפת

אותנו ואז נוצרת מן נבואה שמגשימה את עצמה.

אני מעריצה אותך על הפתיחות מול זוגתך והחשיפה 

כאן, מרבית הגברים שפונים אלי, מספרים שהם מתלבשים

בסתר (בדרך כלל רק תחתון או גרביון) ופוחדים פחד מוות

מהמחשבה שהם יצטרכו יום אחד לעמוד מול בת הזוג

ולשתף אותה בסוד שלהם.

מנסיון שלי אף פעם לא קיבלתי הערות שליליות.

תמיד פרגנו לי (האמת שמאוד קל לפרגן כשזה

לא בן הזוג שלך) ואפילו עכבו אותי לשיחה ושאלות

שנמשכו לא מעט זמן.

אם אני צריכה לבחור משהו שיגרום לי להרים גבה כשאני

מביטה בתמונות שלך זה השילוב של גרביון ובריות

על רגל שעירה. אוי, אם רק היית חווה את התחושה 

האלוהית של חיכוך הגרביון על רגל חשופה וחלקה,

אני מבטיחה לך שלא היית מתלבטת לרגע ולא היית

מתייסרת במה אחרים עלולים לחשוב עליך ברגליים

חלקות.

וכעת לחלק של גברים בחנות לבני נשים, אז רק שיהיה

ברור, כרטיס האשראי שלך שווה בדיוק לכרטיס האשאי

של כל אישה אחרת.

אני רוצה לשתף אותך בחוויית קניות אחת שהיתה לי.

יש ברעננה חנות למידות גדולות בשם pipa. בזמנו הם 

בצעו מכירות דרך האתר שלהם ובסופ"ש ניתן היה להגיע

אליהם ולמדוד במקום. הקולקציה היתה אז לנשים בלבד.

אני הגעתי לחנות בחמישי בצהרים באמצע יום עבודה,

הלב שלי על מאתיים, בכל יד יש לי שקית מלאה באבזרים

שישלימו לי את ההופעה כדי שאוכל למדוד חולצות שמלות

וטייטסים. בהתחלה המנהלת חשבה שאני הבעל של אחת 

הקונות בחנות וכשהתקרבתי לסטנדים הצמודים לתאי

המדידה היא נזפה בי שאתרחק כדי שאתן לנשים פרטיות

כשהן מודדות ונעמדות מול המראה. בהמשך בקשתי

מאחת העובדות עזרה במציאת הפריטים שרציתי וכמובן

שהתפתחה בינינו שיחה. לאחר שהיא ארזה לי את מה

שבחרתי והייתי בדרכי לצאת מהחנות, נגשה אלי המנהלת

והתנצלה והציעה שבמידה ונח לי להגיע בימים שאין 

מכירה בחנות (בימים ראשון עד רביעי), אני מוזמנת

להתקשר אליה והיא תפתח לי את החנות במיוחד עבורי.

ובהזדמנות זו אני מזמינה כל אחת מאיתנו "המיוחדות"

שרוצה להכנס לחנות בגדים או הלבשה תחתונה ומפחדת

או מתביישת, לפנות אלי ואני מבטיחה להצטרף ולהחזיק

לכן את היד שם. מבטיחה לכן שאחרי הביקור הראשון,

הדבר היחיד שיעצור אתכן הוא המסגרת בכרטיס הרשראי.

אז שרפי, שולחת לך מכאן נשיבוק💋❤

ומקווה להתראות בקרוב 🌹

 

 

לפני 6 שנים. יום שני, 27 באפריל 2020 בשעה 22:12

מתעכבת על הבלוג של עוטפת אותך באהבה

ופתאום אחת התמונות זורקת אותי שלושים

שנים אחורה לשנה מטורפת בוילה בפאתי

ג'נין עם חבורת מפקדים שרק בנס לא חרוטים

שמותינו על איזו אנדרטה.

לפני 6 שנים. יום שני, 27 באפריל 2020 בשעה 18:14

יושבת בפינת האוכל מול המחשב, מנסה להשלים

משימות בעבודה שנמרחו לי מהבוקר.

הטלויזה מולי, רונית והגדולות צופות בעדויות 

של המשפחות וסיפורי נופלים. הגדולה שהיום

כבר חיילת עם פז"מ שותה בצמאון כל מילה, 

המרכזית יושבת מרוכזת ולא נוגעת בנייד.

אני כמעט מאושרת, הן יכולות להיות לא שטחיות

אז למה זה קורה רק היום ולא לאורך כל השנה?

ולמה השירים הכי יפים הם ביום הזיכרון?

ואני, אני נוזלת כאן ונחנקת כואבת. 

לא מסוגלת להתנתק מהמסך, כאילו שאני

אבגוד בזכרם אם אקום באמצע. הם נתנו יותר

מאשר את חייהם ואני לא יכולה להקדיש להם 

יום אחד?

יהי זכרם ברוך  🕯

לפני 6 שנים. יום רביעי, 22 באפריל 2020 בשעה 14:59

כששרף אורנים שאל אותי אם אפשר לאתגר אותי,

לא ממש התלהבתי. כלומר שמחתי להיות ראויה בעינו

לאתגר אבל לא התאים לי הלחץ הפומבי לעמוד בזמנים.

אז הבטחתי לעשות מאמץ לא רשמי וכשיגיע לי הרעיון

המתאים, אפרסם.

האתגר ששרף בחר עבורי היה להציג גאווה נשית בעיני.

ואז נכנסתי ללופ, איך אני מתארת גאווה נשית?

האם הביטוי שלה הוא חיצוני?

האם כדי להרגיש 100% נשית אני צריכה לבלות עם גבר?

האם כשאני חושבת בנקבה גם במהלך יום עבודה, זה

ביטוי לעוצמה הנשית שכובשת עוד נתח ממני?

ואולי מה שהכי משאיר אותי על אש ממש לא קטנה - לק

בורדו יין על האצבעות הארוכות והטבעיות שלי

בלי שום קשר לכל מה שאני לובשת.

אז אחרי הרבה לבטים ולאור ההתפתחויות  אחרונות

בביצועים הכושלים שלי עם רונית, החלטתי לקחת את

עצמי בידיים ולהוריד מעצמי את הידיים.

כן, קוראים לי דנה ואני מאוננת כרונית   

(ואני כבר שומעת אתכם מלטפים אותים בקולכם

"אוהבים אותך דנה").

גם כשאני לא מיוחמת תמיד יד אחת עוטפת את המפשעה,

כאילו שומרת ששום דבר לא יברח.

אני לא יודעת אם זה בדיוק מה שיפתור את הבעיה אבל

רונית אהובתי, החמצן שלי, זכאית לכל מאמץ שידרש

ממני כדי להביא לה את האושר שהיא רוצה.

היות ואני מכירה אותי כבר כמה עשורים, אני יודעת שכמו

עם אוכל, כח הרצון שלי לפעמים מתעמעם ולכן פיניתי

עכשיו שעה שקטה נסגרתי במקלחת ועשיתי את הלא יאמן

מבחינתי. הצלחתי להרכיב עלי כלוב ולנעול.

אני כבר חסרת סבלנות לתת לרונית להרגיש את המחווה

הזו. בלי שתבקש, מרצוני החופשי אני מונעת ממני את 

אחד התענוגות הגדולים שלי.

אני כבר שנתיים מנסה להשתחל פנימה, כבר כמעט 

כתבתי פוסט שאני מאוכזבת מכך שהזין שלי לא ממש

קטן כמו שחשבתי אבל הפעם הייתי נחושה ועם הרבה 

סבלנות וקרם גוף הצלחתי להרכיב את הכלוב.

אז בלי להכביר במילים (מי ישמע מה זה היה עד עכשיו),

הרשו לי להציג את התמונה שבחרתי במקום אצבעותי

המהממות בלק בורדו.

לפני 6 שנים. יום שני, 20 באפריל 2020 בשעה 15:50

לפני שאמשיך את הסיפור אני רוצה לציין שההשראה לסיפור כולו באה בעקבות שיחות מעניינות כאן עם דיוי ג'ונס. אז דיוי, הפרק הזה מוקדש לך בתקווה לעוד הרבה שיחות מעניינות כאלה. 🌹

 

הם יוצאים מהמעלית כשרון מוביל וסנדרה מחבקת את

כתפו של דניאל וידו של דניאל עוטפת את מותניה.

רון פותח את דלת ביתם וסנדרה מובילה אותם אל הספה

בסלון. היא מושיבה את דניאל ומתרפקת עליו ובקול חתולי

אומרת לרון שיכין להם משקה בזמן שהיא עוברת למשהו

יותר נח. היא נושקת קלות לדניאל ופונה לחדרה לא לפני

שאומרת לרון שגם דניאל ירגיש בנח יותר ללא חלק

מהבגדים. רון מוזג את הכוסות ופונה לטפל בדניאל,

אנחנו לא רוצים לאכזב את סנדרה, נכון? הוא כאילו שואל

תוך כדי שמסיר את נעליו ומכנסיו של דניאל. הוא נצמד

לדניאל על הספה ופורם את חולצתו כפתור אחר כפתור

תוך מזמוז איטי וחושני. אט אט החזיה מציצה והליטוף

מתגבר. דניאל מסוחרר ולא ברור אם בגלל האלכוהול או

בגלל העונג מתשומת הלב הזוגית שהוא מקבל עכשיו.

רון מוסיף את שפתיו ומנשק את צוארו וחזהו, ודניאל שלא

ממש ידע מה לעשות עם ידיו מחבק בידו השמאלית את

גבו של רון ומלטף את גוש השרירים החלק הזה. זו הפעם

הראשונה שהוא נוגע כך בגבר, זה ממש לא התחככות של

משחק כדורסל, המח מתנתק, אין ניתוח של התחושות,

רק עונג צרוף ממגע מלטף ועקצוצים בכל הגוף.

סנדרה עומדת בצד לאחר שהשילה מעליה פריטים

מיותרים ונשארה עם תחתון תחרה גרבונים ועקבים וחזיה

שמציגה לראווה את החזה המושלם שלה. לא גדול מדי ולא

קטן מדי, זקוף כמו הר התבור וקשה להבין את נפלאות

הבריאה שיצרו את הפלא הזה ללא התערבות יד אדם.

לאחר מספר דקות סנדרה מצטרפת אליהם ומבקשת מרון

להעמיד את דניאל ולעזור לה להלביש אותו במשהו נח.

היא עוטפת אותו בחלוק משי ונועלת לרגליו כפכפים

פתוחים עם עקב קטן אבל כזה שמרעיש. סנדרה פונה לרון

ואומרת לו שהיא מאוד רוצה לרקוד עם דניאל ומבקשת

שידאג למוזיקה מתאימה. הדופק של דניאל על מאתיים

סנדרה עוטפת אותו ומצמידה את גופה לגופו, היא מרגישה

את הערנות שלו ומחככת את שדיה בחזהו. כל תזוזה של

החלוק על גופו החשוף מעבירה בו זרמים של עונג

וכשסנדרה עוטפת בכף ידה את עורפו ומצמידה את שפתיו

לשלה, הוא מפשק את שפתיו ונותן לה לעשות בו כבשלה.

הכל היה חדש לו, הוא נמצא עם זוג בביתם הפרטי, הזוג

מבוגר ממנו לפחות בעשור והכי מוזר בעיניו היה שהוא

ממש מתמוגג מכך שסנדרה מובילה אותו כרצונה. בזמן

שרקדו, רון רוקן עוד כוסית והחל להתפשט. כשנשאר

בתחתונים הוא נצמד לדניאל מאחור והצטרף למזמוז

משולש. עוד כמה ליטופים וסנדרה אומרת "נראה לי שיהיה

נעים יותר בחדר שלנו" ומובילה את שלושתם אל המיטה

הענקית. רון נשכב באמצע על הגב בעוד סנדרה ודניאל

צמודות אליו משני צידיו. סנדרה אומרת לדניאל לעשות

כמוה ובזמן שהיא מובילה את ידו על בטנו וחזהו של רון

היא נושקת לחזהו ומתקרבת בנשיקות לפיטמה. גם דניאל

מבצע כאילו היה בטרנס. כשיצפה מאוחר יותר בצילומים

הוא לא יאמין שזו היתה הפעם הראשונה שמזמז בכזו

חושניות גבר אחר. סנדרה ידעה להוביל את דניאל בצעדים

קטנים ובפתיינות שלא תבייש אפילו את ג'ואן קולינס

(ואוו אני ממש זקנה) עד שהוא מצא את שפתיו מרפרפות

על ההר שעטוף בתחתון של רון. הוא הגיע לשם אחרי

ששניהם ליקקו ועיסו את ירכיו של רון וההמשך נראה היה

ממש טבעי. סנדרה לוחשת לאוזנו " אני יודעת שאתה ממש

רוצה להרגיש אותו על שפתיך אז למה אתה מחכה,

תחשוף אותו, תנשק אותו, ודניאל כבר מזמן ללא עכבות,

מלטף וחופן את הזין של רון לפני שמעביר את ידיו לצידי

התחתון ומסיר אותו במשיכה איטית אך בטוחה. לזה הוא

לא ציפה, הזיין כבר עמד זקוף וקשה, חלק למשעי ועבה

במידה שבקושי הצליח לסגור את ידו עליו. הוא לא היה

ענק כמו של כוכבי פורנו אבל היתה לו נוכחות של ממש,

במיוחד לעומת מה שצמח לדניאל בין הרגליים. סנדרה

שלא עצרה לרגע מעודדת את דניאל ללטף את כל הזיין,

לחפון את האשכים הגדולים ובלחישה מצווה עליו לנשק

את העטרה. נשיקה ועוד נשיקה ועוברים לליקוק גם סנדרה

לוקחת את שלה ומדגימה לדניאל את רצונה וכך תוך

מספר דקות מועט דניאל מוצא עצמו עם פה משופד, מענג

את רון ומתענג בעצמו מהמרקם של הזין מהטעם שלו

מהרגשת הקטנות שלו לצד רון ומההבנה שאם מישהו היום

יזיין את סנדרה, זה יהיה רון ולא הוא. תוך כדי המחשבה הזו

דניאל מרגיש את שתי ידיו של רון על עורפו מקבעות את

ראשו והוא מגביר את קצב הזיון של הפה של דניאל. הוא

מחפש בעיניו אחר סנדרה ומוצא אותה במרחק מה עם

הנייד ביד כשהיא מצלמת אותו ומעודדת אותו להמשיך עד

הסוף. היא פוקדת עליו לבלוע את כל מה שרון יתן לו ושום

טיפה אסור שתיזל על המצעים. דניאל לא הספיק להביע

איזושהי התנגדות וסילון חם וסמיך מילא את גרונו ונבלע

מיד. המטח השני כבר היה פחות עמוק ומילא את חלל

הפה. דניאל הרגיש כעת את המרקם והטעם המלוח מעט

של המטען של רון והמטח השלישי חייב אותו לבלוע הכל

לפני שיגלוש החוצה. רון שלף את הזין מעט ומטח רביעי

ואחרון כיסה את שפתיו וסנטרו. רון שולח שתי אצבעות

ואוסף את הזרע הגולש ומכניס את האצבעות לפיו של

דניאל. דניאל מבין שעליו לנקות את האצבעות אבל רון לא

מוציא אותן אלא משחק איתן בתוך פיו וכאילו ממשיך לזיין

אותו. רון מצמיד את פיו לזין ואומר לו לנקות את כולו.

דניאל מקווה שסנדרה תהייה לצידו כעת אבל הפלשים

אומרים לו שהיא עסוקה בלתעד את הארוע שיהיה פריצת

דרך בחייו החדשים של דניאל. את עשרים הדקות הבאות

הם בילו בהתקרבלות משולשת והחלפת חוויות תחושות

ותובנות. בזמן הזה רון חוזר לחיים והפעם תורה של סנדרה

להתענג עליו בזמן שדניאל רשאי לאונן בלבד ומידי פעם

לנקות את הזין של רון והכוס של סנדרה. בסיום הוא ישאב

הכל ויתמוגג מעוצמת הריחות ומכמויות הנוזלים שיש עדיין

לשניהם. לפנות בוקר הם נרדמו כשדניאל מחובק על ידי

רון וסנדרה ומרגיש הכי נאהב ובטוח מזה זמן רב.

לפני 6 שנים. יום שישי, 17 באפריל 2020 בשעה 7:51

אפשר לאמר שכבר מיציתי את כל הפורנו שמעניין

אותי. קרוסיות, לסביות, דו מיניים, אמאות חורגות,

חמות, מבוגרות, מקורננים, פורסד בי ועוד כמה 

שצצים לי מדי פעם. אז הבוקר רציתי שינוי, לקרוא 

או לצפות בחומר ממקורות אחרים אז חיפוש קצר

עבור forced fem ובין יתר הקטעים שראיתי מצאתי

את זה. רק לפני שנתחיל אני רוצה להבהיר (בעיקר 

לרונית) שהסרט לא משקף בדיוק את מצבי ושאיפותי

אבל הוא עשוי היטב (ביחס לפורנו שאני צורכת).

ואהבתי את התהליך שהבחור עובר עד להשלמה 

והקבלה שלה את עצמה. יש מן שקט ורוגע לקראת

הסוף וזה הדבר שקוסם לי.

אז שבת שקטה לכלנו

אוהבת אתכם

דנה 🌹

לפני 6 שנים. יום חמישי, 16 באפריל 2020 בשעה 18:30

הגדולה שלי סוגרת שבוע בבסיס, אז אי אפשר

בלי לפנק אותה אחרי שלושה ימים רצופים.

מעבר לעונג שלחבק אותה ולפנק אותה בדברים 

שרונית הכינה עבורה, זכיתי סוף סוף אחרי חודש של יובש

מוחלט להתעטף בפאה שלי יחד עם העגילים,

צמידים וטבעות וכמובן אודם בורדו שאני לא 

יכולה בלעדיו. וכך אני מתפנקת עכשיו בדרכי 

חזרה הביתה. רק עכשיו אני גם שמה לב שכל 

החודש לא שמעתי מוזיקה ולא התאמנתי על

השירים שלי. אבל ברגע שהפעלתי, הכל חזר

אלי כאילו לא הפסקתי מעולם. אז תסלחו לי

שאני מקמצת במילים, הזמן שלי מדוד ואני

מעדיפה לחמם את הגרון עם האהובות שלי.

סופ"ש קסום

דנה 🌹

לפני 6 שנים. יום ראשון, 12 באפריל 2020 בשעה 9:45

טוב, לא בדיוק אבל לא מצאתי פתיחה יותר טובה.

כבר שנים שה ושא המרכזי שמניע אותי כאן הוא 

להיות נשלטת לאישה אסרטיבית שיודעת להקטין

אותי ולגרום לי לאהוב את המקום לרגליה ולהודות

לה שהיא בכלל מסכימה שאהייה שם בכלל.

אני אוהבת את תחושת חוסר האונים הזו, כשאין

לי שליטה על עצמי, לא יכולה להביע את רצונותי

ולמרות כל העוצמות הקיימות בי אני מאפשרת

למישהו אחר להוביל אותי. אותה אישה שמובילה 

אותי צריכה להיות מאוד כריזמטית כדי שאוותר

מרצוני על זכות הבחירה העצמית שלי.

בפנטזיות שלי אני גבר שמתפקד היטב מבחינה 

מינית אבל הגבירה שלי יוצרת רושם שהיא ממש לא

מרוצה  מרמת הביצועים שלי ולכן צריכה גבר אמיתי

לצידה בזמן שאני לרגליה צופה ומשרת אותה ואת 

האלפא שבחרה. 

עד כאן הגדרתי את עצמי כגבר עם יכולות טובות

אבל לא מצויינות.

אתמול היתה נקודת מפנה בהגדרה הזו.

אתמול הייתי כישלון.

רונית, שהבינה שהדרמה שיצרה שלשום היתה מוגזמת

התנצלה ללא מילים וכל היום עפו בינינו גילויי חיבה 

ואהבה, בונים את המתח המיני לקראת הערב שבו 

ננעל את החדר נתקלח ונרטיב את הסדינים כהלכה.

כולם מכירים את הפתגם " אין דבר העומד בפני הרצון".

אתמול גיליתי את הגרסה החורגת שלו - 

"מה עושים כשיש רצון והדבר לא עומד".

אוי לבושה, בעצם אני לא דואגת לבושה, אני דואגת

לרונית. היא גם כך מוטרדת מזה שלאחרונה יש לי

פנטזיות דו מיניות שבהן אני משרתת גם גברים

והם חודרים אלי עם אחד אמיתי, בלי רתמות. היא

כמובן שם איתנו כדי לנווט את כל האנרגיות האלה

כי אני לא באמת מפנטזת להיות לבד עם גבר.

מה עובר לה בראש עכשיו, היא התיפייפה עבורי

והשקיעה בפיתוי ואני אפילו לא מצליחה להראות

סימן קטן של גירוי. רק שלא תרגיש שהיא הבעיה,

שלא תקח את זה למקום שהיא כבר לא מושכת אותי.

אני בעצמי לא מבינה עדיין אם זו היתה נפילה חד

פעמית או שמתחילה כאן תקופה חדשה שמחייבת

התמודדות אחרת עם המצב. רונית תמיד היתה ותמיד

תהיה השמש של חיי, מושא הערצתי ותשוקתי ואעשה 

הכל כדי שתרגיש כך. וכעת המחשבות שמתרוצצות לי

הן שאולי בסופו של דבר רונית כן תבחר לה גבר אלפא

שיספק אותה מינית בזמן שאני רק מחזיקה לה את היד.

אבל הפעם אני בעמדת הכשלון שמחייב פתרון אחר

ולא בעמדת הגבר המוקטן לצרכי משחק ושעשוע.

הפעם זה לא תרגול אלא אזעקת אמת ואני כבר 

מאתמול אוכלת לי את הראש בנסיון להבין מה אני

מרגישה בקשר לזה. האם זה כמו בפנטזיה? האם

יש שם דאון רציני? האם זה חד כיווני?

אני מנסה בכל זאת לא להתעסק עם זה יותר מדי

כי אתם בטח יודעים שנבואות נוטות להגשים את עצמן

ואין לי שום כוונה לעזור לנבואה הזו להתגשם, אז

ממתינה בסבלנות להמשך כדי לוודא שזו היתה 

בסך הכל מכה קטנה בכנף ולא שחר של יום חדש.

לפני 6 שנים. יום שישי, 10 באפריל 2020 בשעה 20:17

יושבת אתמול בלילה מול  הטלויזיה יחד עם רונית

ועם הגדולה שלי, צופות בסרט "לחיות בגדול".

הסרט מספר על ילדה גדולה שמקבלת השראה 

מהדודה הגדולה שלה בזמן שאמא שלה מנהלת 

תחרויות יופי מקומיות. היא מחליטה להתמודד 

בעצמה בתחרות כדי לסגור מעגל שהדודה פתחה.

בדרך היא נאלצת להתמודד עם כל הסטיגמות

והדעות של הסביבה הרחוקה והקרובה. לשעה אחת

הרגשתי בוסט ענק לחלומות שלי. אני מביטה ברונית,

אני יודעת שהיא מתמוגגת מהדרך שהילדה האמיצה 

הזו מתמודדת, אבל אפילו לשניה אחת היא לא תשליך

את הסיטוטציה עלי. היום בבוקר צפינו על הדרך בפרק

של עדי אשכנזי שבו היא רוצה להיות זמרת. ואני, אני 

בעננים, יכול להיות שמישהו למעלה רומז לי משהו?

כן, אני תקועה בסטטוס קוו הזה, מי שמכיר את דנה כבר

מכיר אבל אין אישור להרחיב את מעגל המכרים. בטח

שלא חברים, עבודה ומשפחה.

אני כבר שנה מריצה בראש את המופע שלי ויש

להקת ליווי מהממת שהיא השראה עבורי ויש מנחה 

מטורפת, בחרתי את השירים שאשיר, את המוזיקה לארוע,

יש רשימת מוזמנים. בקיצור אני כבר בחצי הדרך

בפרוייקט הזה. ויש פרוייקט נוסף שעלה כרעיון של

מור המאפרת שלי ובהתלהבות מצד אמה ואחותה 

המהממות. מור הציעה שאעביר מפגש להעצמה נשית.

אתם מאמינים? אני מעבירה הרצאה להעצמה נשית.

האמת, שכבר שתי חברות נפרדות הציעו לי להרים

מיזם כזה אבל באותו הזמן עדיין לא הייתי בשלה לכך.

ואת שני הפרוייקטים האלה אני רוצה לתעד לדורות

הבאים, לפחות ברמה של מחוברים, (ואם הראלה

תתקשר במקרה, אני משדרגת לרמה של יס דוקו).

בקיצור כדרכם של חלומות להתנפץ על שובר הגלים

של המציאות כך מתנפצת הזוגיות של רונית ושלי.

סוף סוף הצלחנו לפנות אחר הצהרים שעתיים של שקט 

לעצמנו. קצת לפרוק מתחים בסקס פראי שהיה דליל

בזמן האחרון. אני רגליה לזרוק לרונית כל מיני שטויות

בקשר לדנה ולרצונות שלה, רונית יודעת שאלו סתם

פלירטוטים בדמיון שלי. כל שנותר לי הוא לפנטז.

אבל כל אבן שאני זורקת לבריכת הפנטזיות, גם אם

בלחישה, יוצרת צונמי של פחדים ומראות אימים

במוחה של רונית ומשם הדרך מאוד קצרה להציף

את כל החרא שהצטבר במרווחים שבין קטעי האושר.

אז כמו שאתם בטח כבר מבינים, סקס פרוע כבר לא

היה היום ולמרות שקצת נרגעו העניינים הם לא באמת

התאדו. הם יצופו שוב בהזדמנות הקרובה. 

ואני, אני נמאס לי לבכות ולאכול את עצמי מבפנים

מתוסכלת מחוסר אונים. אני לא אצליח לשנות את 

צורת החשיבה והפחדים של רונית, את זה רק היא 

יכולה לעשות, לבד עם עצמה ובעזרת משהיא מקצועית.

מקווה שגם אחרי מספר ימים כשהכל יתערפל היא עדיין

תהייה נחושה להתחיל בתהליך בהקדם האפשרי. אני

לוקחת בחשבון שרונית יכולה גם להגיע למסקנה 

שעדיף לה בלעדי אבל אני לא מאמינה שהאהבה שלה

אלי קטנה משלי אליה וזה קצת מרגיע אותי.

בינתיים הולכת על ביצים.