כבר לא שותקת

בשנה האחרונה יש ביני ובין רונית תהום פעורה בשאלה עד כמה דנה מתכוונת להחשף ובפני מי. עמדת המוצא של רונית היא בפני אף אחד ועמדת המוצא שלי היא כמו בסצינה מהסרט מתחת לאף " בא לי לעמוד על השולחן ולהגיד אני הרצל בן טובים דפקתי הקופה". אז אפשר לספור על שתי ידיים את האנשים שיודעים לקשר את דנה לזה שמאחוריה אבל אני רוצה עוד. השיחה האחרונה שלנו נגעה לקטנות שלנו. היתה לנו הרגשה שהן יודעות משהו. אין מצב שהן לא חיטטו בארונות ומצאו פריטים מחשידים. אז פנינו למטפלת שאנו כבר מכירים ואוהבים רק כדי לברר מספר פרטים. לשנינו היה ברור שנצטרך לחשוף בפניה את דנה אם היא עדיין לא נחשפה כבר. אני השתוקקתי לפגישה הזו. יכול להיות שהגדולה שלי כבר גילתה את דנה ואנו סתם מתאמצים להסתיר אותה. ואם היא כבר גילתה אז עדיף שהיא תקבל את הידע מאיתנו ולא תחפש הסברים ממקורות מפוקפקים. כדי לקצר רק אומר שהיתה פגישה מדהימה. היא שמה מראה לשתינו. כרגיל מה שאנו לא מוכנות לקבל מבת הזוג אנו מבינות מקבלות ממנה. בסוף הפגישה לא חזרנו הביתה. ישבנו לארוחה במקום שקט והשווינו מי קיבלה יותר חיזוקים מהמטפלת. זה היה ערב של השלמה. בסופו גם החלטנו שאנו רוצים להמשיך להיפגש איתה ושהיא תלווה את ההתפחות ביחסים במשולש הזה. מי היה מאמין שהגבר הקשוח שיודע הכל שלא מבין את אלו שפונים ליעוץ זוגי ולא מצליחים לדבר ולהסכים בינם לבין עצמם, ימצא עצמו יושב ומשתפך ורוצה עוד. בעצם זה כנראה לא הוא אלא דנה, או שדנה מצליחה לעגל את הפינות החדות בגבר שמאחוריה. משפט אחד שהמטפלת אמרה לרונית היה שדנה כעת באמצע התפרצות הר געש ויקח קצת זמן להרגע ומשפט שהיא אמרה לי היה שלא ניתן להלחם בחרדות של רונית. חרדות הן לא משהו נשלט, אבל ניתן ורצוי להתמודד איתן עם הזמן. ועם זה אפתח את הפוסט הבא.

עשרים וחמש שנים אני מכירה את חמתי. אוהבת אותה מעריכה אותה ומתעצבנת ממנה. נשיקות על הלחי היו שמורות לערבי חג. לא הייתי מאלה שנמרחות בחיבוקים ונשיקות. אבל בזמן האחרון אני רק רוצה להיות לידה. מחפשת תירוצים להגיע אליה. הלילה אפילו חלמתי עליה. היא עולה לקומה השניה להגיד שלום לנכדות. אני בדיוק יורדת. היא עוצרת לידי, שואלת לשלומי, נשיקה על הלחי וחיבוק. אני מחבקת ביד אחת את מותניה ונצמדת לא רוצה לשחרר. זה היה חיבוק של נצח לא משהו לנימוס בלבד. מקווה שהיא הבחינה בשוני. ולחשוב שרונית חשבה שיותר גרוע כבר לא יהיה....

בשבועות האחרונים רונית החליפה את האיום הקבוע " אם אמא שלי תדע, אתה מת" בחשש " אם אמא שלי תדע, היא תמות".

אין. פשוט אין עליה. לא יכולתי לקוות לבת זוג ושותפה טובה יותר שמצליחה להכיל את כל המופרעות שלי ועדיין להשאר שפויה ולאהוב אותי.

מאוהבת

דנה

 מכירים את השיר killing me softly?

זה מה שהרגשתי לפני מספר חודשים כשנתקלתי במקרה בבלוג של סיגל (שם בדוי). קראתי סיפור שהיא כתבה ולא הצלחתי להבין איך ומתי היא חדרה לראשי ופשוט כותבת את המאוויים הכמוסים שלי והפנטזיות שרק רונית זכתה להכיר. בגדול אני מעדיפה לקרוא כאן ובאתרים נוספים סיפורים ארוטיים על פני סרטוני פורנו. כן אני מוזרה, אבל כבר לא מתביישת לאמר בקול שאני אוהבת את הרגשות שלפני ובמהלך הסשן יותר מאשר את האקט עצמו. ולכן במרבית הפעמים מאוד התאכזבתי מסיפורים שנכתבו ברמה מאוד רדודה. אפשר לאמר שנשקתי הרבה צפרדעים כדי למצוא סיפור ראוי. ואז הגיעה סיגל. להגיד שהסיפורים גירו אותי יהיה  underestimate. אני התרגשתי והצטמררתי ובכיתי בערך כמו שקורה לרונית כשהיא רואה "נשים קטנות" או "ג'ין אייר".

כבר אז רציתי להכיר את הדמות שמצליחה לקרוא אותי ברמה כזו. אז היו גישושים ופלירטוטים באדומות אבל סיגל פחדה להפתח ולהחשף. אני מכירה את זה מהבית, גם רונית לא מבינה את הצורך שלי להכיר חברים מהכלוב ולי מאוד קשה להעביר את התחושות שלי אחרי מפגש הכירות כזה. אבל היום זה קרה. נפגשנו באמצע היום כשאני עוזבת את המשרד עם כל התקלות מאחורי ומבטיחה לחזור בעוד שעה וחצי. כל הדרך לבית הקפה וגם בזמן שחיכיתי (רונית, אני יודעת שלא תאמיני אבל הגעתי לפני הזמן) הפרפרים בבטן גמרו אותי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כשסיגל נכנסה לא היה לי ספק שזו אכן היא. התאהבתי ממבט ראשון אבל ניסיתי לשמור על איפוק. סיגל בקשה להכיר את הגבר שמאחורי דנה אז הסתפקתי בשפתון חום, צעיף סגול דק ומבושם וצמיד ששמרו על מגע נשי קל שעוזר לי להיות רגישה יותר מבדרך כלל. את תוכן השיחה אני אשמור לעצמנו. רק אגיד שפגישה של שעה וחצי נמשכה בסופו של דבר ארבע שעות וגם זה רק כי היינו חייבות.

אני קוראת כאן הרבה פוסטים של דייטים הזויים ונפילות. אני לא יודעת האם אני טובה בלזהות אנשים טובים באמצע הדרך או שיש בי משהו שאנשים טובים מזהים ומוכנים להתקרב. בכל מקרה יש לי מאה אחוזי הצלחה בלהכיר חברות וחברים חדשים כאן ואני לא יודעת למה מגיע לי כל הטוב הזה.

אני כבר מחכה לפגוש שוב את סיגל ולהשלים קצוות שלא סגרנו ולפתוח חדשים. 

סיגל - הצלחת לגעת בי ברמה שאף אחת לא הצליחה (פרט לרונית) וכמו שהבטחתי לך, אני כאן לעזור אם תרצי. מרגישה שזו תחילתה של ידידות נפלאה....

אתמול בשעת לילה מאוחרת רואה לבד את הסרט החתונה של גיני.

קטרין הייגל היא אחת האהובות שלי ואני נעשית רגשנית ודביקה בכל הופעה שלה. אבל הפעם זה היה יותר מזה. פשוט בכיתי (עם דמעות והכל). בגדול תכננתי דייט עם חמתי בפורים (זו התלוצצות שכבר רצה בינינו בחודשיים האחרונים) ובהזדמנות הזו לספר לה על דנה (בינתיים בגדר פנטזיה כי רונית תוריד לי ביצה לפני שזה יקרה). אני בוכה ואין מי שימחה את דמעותי. כבר במהלך הסרט אני חושבת שממש ארצה להושיב את חמתי אצלי בסלון וביחד לראות את הסרט. אני אבקש זאת כמתנת יום הולדת כי היא חסרת סבלנות ולא תבין למה אני מבקשת את זה. אחרי כן אני אפתח את ליבי בפניה ואתפלל שהיא לא תחוש בליבה. חמתי תהיה הראשונה שתכיר את דנה. למרות שיש לנו המון חיכוכים, אני מאוד מעריכה את יכולתה להבין ולקבל אותי בסופו של דבר.

כעט נשארה מהמורה אחת לעבור. לשכנע את רונית להסכים לכך.

טוב , אם לא שכנעתי אותה לפחות כתבתי את זה....

השבוע בסופר מגיעה לקופאית האישית שלי שחולה לי על התחת. אחרי קצת קישקושים היא אומרת לי

"אפשר מספר? אם לא את האמיתי אז לפחות את מספר המועדון"

כשיש לך את זה, יש לך את זה.

חולה על הקופאית שלי.

כעת אני אחרי שנת היופי שלי ויש לי מספר דקות להשלים את הפוסט הקודם. אני רוצה להתחיל קודם במחמאות ופרגונים. וכרגיל אני זו שדוחפת קדימה אבל את הצעדים המשמעותיים ביותר שייכים לרונית. למרות כל החששות כיצד ישפיע צעד כזה על הזוגיות שלנו, היא הסכימה בסופו של דבר לממש לי פנטזיה כמתנת יום הולדת. בכל יום שעובר אני מגלה עד כמה רונית באה לקראתי ולמרות שהייתי רוצה להתקדם בצעדים גדולים יותר, אני לא יכולה לבקש בת זוג נפלאה יותר וקשובה יותר לצרכי. יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור ביחד גם כאן וגם בחיים בכלל ואני כל כך מאושרת להיות לצידה של רונית והלוואי שאמצא את הדרך הנכונה להרטות לה עד כמה אני מאוהבת ומוקירה את כל שהיא עושה למעני.

את ט' הכרתי כאן. כותבת נפלאה שסחפה אותי מהפוסט הראשון שקראתי. האמת היא שבפנטזיות שלי ט'  לא היתה זו שמככבת ומפעילה אותי ואני יכולה לומר שדווקא זה גרם להצעה להיות מרתקת יותר. גם בשיחות שלנו לפני וגם במהלך הערב היא ידעה להוביל בנועם וברגישות ולגרום לנו להשתחרר ולהוריד מחסומים. הגבולות לא נחצו ללא רשות והמגע של גוף בגוף הצית בי ניצוצות של אש. אהבתי כל לחיצה של היד כל גלישה של האצבעות וההליכה על הגבול. נשאר לי טעם של עוד ומקווה להרוות שוב את הצימאון הזה. 

את א' הכרתי רק כשנפגשנו במלון. מעניין שכלל לא חשבתי עליו לעומק כשקראתי את הפוסטים של ט'. גילתי אדם מאוד מעניין עם תחומי עניין משותפים וחיים תוססים מאוד. רחוק מאוד מהעבודה המשרדית שלי. רונית העידה שיש לו "כח שיכנוע" והוא יודע לדבר עם נשים. מאוד האבתי את הקצב שהוא הכתיב. בלי לחץ הכל בנועם ובודקים גבולות. איש שיחה מרתק. את הפנטזיה שלי ממשתי באופן חלקי אז מקווה שנפגש שוב להשלים אותה. חייבת לסיים שוב אז מקווה לחזור לחלק השלישי, הפילוסופי של דכינו לאן.

יום מקסים לכולנו

נשיקות

דנה

עכשיו אחרי שהאדרנלין התפוגג וחזרנו למציאות, אפשר לחשוב בבהירות ולשחזר את הסופ"ש המדהים שעברנו. זה השלב שבו אני צריכה להתוודות שיש לי פנטזיה שהרגשתי שאני חייבת לממש והיא כוללת סקס אוראלי לגבר אחר. רצוי שתהיה שם אישה נוספת כי לבד אני עדיין לא מרגישה בנוח ובכל מקרה אני מתפקדת כדנה בלבד. ההזדמנות נקראתה לפתחינו לפני מספר חודשים אבל רונית לא הסכימה לשתף פעולה. גם את ההזמנה השניה היא דוחה ומטילה וטו. וכך כמו בסיפור הפגישה בין יעקב לעשו, ההמתנה הופכת את הארוע לנחשק יותר ומרגש יותר. אז על מה כל המהומה הזו, אתם שואלים?

הינה זה מגיע. קיבלנו הזמנה להצטרף לזוג, שולט ונשלטת. בפעם השלישית רונית התרצתה והסכימה שהיא תהיה צופה בלבד ואני אזכה סוף סוף להחזיק זין ואפילו לטעום אותו. הגבולות שרונית הציבה הם שאני לא יורדת לאישה ולא חודרת לגבר או לאשה וכמובן שלא ניתן לחדור אלי. אז שישי סוף סוף הגיע, ולאחר שהזדכנו על הבנות, התפנינו להתארגן. אז אחרי מקלחת ארוכה, חוקן, איפור ופן יצאנו לדרך. הגענו באיחור אופנתי של שעה (בסטנדרטים שלי עדיין הקדמתי) והמתנו בלובי המלון שבו התאחסנו א' ו ט'. רונית היתה במתח נוראי בעוד שאני זרמתי מאוד . הם ירדו לאחר מספר דקות והלב לא נרגע ומאיים להתפוצץ. תפסנו לנו פינה שקטה ומבודדת ושיחת חולין החלה לזרום כאילו שאנו מכירות מהתיכון. האוירה היתה קסומה והסכמנו להמשיך את השיחה בחדר עם תוספת משקאות. היה לכולנו ברור מה הכיוון אבל כל אחד המתין לאחר. בקשתי מ ט' לקחת יוזמה כי עבורינו זו פגישה ראשונה ורונית תדאג לעצור אותנו אם ניסחף. האורות התעמעמו והידים החלו לטייל. הצעתי לט' עיסוי מפנק בעוד רונית ו א' צופים עלינו. לא ידעתי את נפשי כשט' התפשטה ונשכבה על המיטה. אני ורונית כבר 26 שנים יחד. יש לי נסיון מועט עם אחרות ולרונית אין כלל. ההעיסוי היה הדדי והפך בהמשך לעינוג אוראלי הדדי. למרות שרונית התכוונה להשאר על תקן המשגיחה, די מהר אני קולטת אותה בלי חולצה ובלי חזיה  ו א' מעסה את שדיה בעזרת ידיו ולשונו. למרות שלא היה סקס מלא בין ארבעתינו, עדיין הערב הזה היה קסום. הרגשתי את ט' כל כך קרובה אלי ואני הייתי רפויה  כולי והתמכרתי לריח ולתחושת העור שלה. כל כך רציתי להגיע לשיא אבל זה היה יותר מדי עבור רונית והחלטנו לסיים  את הערב. עזבנו אותם בלב  כבד ורק בשש וחצי לפנות בוקר נכנסנו למיטה. חייבת כעת לעצום עיניים אז אמשיך בקרוב.

חברה לעבודה עברה מהפך לאחרונה. בעידוד בן זוגה ובהובלתו היא החליפה את כל המלתחה שלה לבגדים אלגנטים ומחוייטים כולל עקבים גבוהים וצרים. כולם מפרגנים לה וגם אני לא יכולה להשאר אדישה. היום היא התלוננה שהיינו צריכות ללכת הרבה וגם במהלך היום לא ישבנו רוב הזמן. הצלחתי להקניט אותה שאם המידה מתאימה אני לא מבינה היכן הבעיה ואפילו הלכתי קצת על קצות האצבעות בחיקוי גברי לא משכנע. היא מיד ענתה לי נראה אותך שעה אחת עם עקבים. כל גופי התעורר לחיים ולא נשארתי חייבת. הבטחתי לה שאם היא משיגה לי את אותה הנעל במידה 43 אני מבטיחה ללכת איתה במשרד יום שלם. לא יודעת האם היא תרים את הכפפה או שתראה בזה סתם שיחת חולין. אבל אם כן, יהיה מעניין באותו היום כשאני אצעד במסדרון ומאה זוגות עיניים יצאו לראות מי זה הגבר המשוגע שהסכים לנעול עקבים. אם זה יקרום עור וגידים אצטרך חליבה טובה לפני כן. גם עקבים וגם זין עומד זה כבר יותר מדי אפילו בשבילי.

סופ"ש חם לכולכם

לי כבר מובטח אחד לוהט

ואני כל כך מתרגשת.              מתחילה להתכוננן כבר מעכשיו.

זה חייב להיות מושלם. לא יודעת אם תהיה לנו הזדמנות שניה.