כבר לא שותקת

מזדחלת בפקק לחוף הים לגנוב קרניים אחרונות לשזף את הגוף הלבנבן שלי. בדרך שומעת את מיטב השירים מפסטיבלי הזמר ומצטמררת מרובם ואפילו מצטרפת בפה מלא וחלון פתוח. לא ברור ממה הנהגים נדהמים יותר, מהבלונד או מהיכולות הווקאליות שלי.

שבת מושלמת לכולכם

שלי כבר בזכות הפרגון של רונית שנתנה לי לצאת לבד

כנראה שפרגנתי לעצמי מוקדם מדי. גם היום הצלחתי לצאת "בזמן" לעבודה אבל שביתת הנכים מחקה את ההישג הזה שלי. אז אחרי שעה של עמידה בפקק ועוד שעתיים צפויות כאלה החלטתי לחתוך לארומה בצומת דרור ולתמוך במחאת הנכים עם קפה ומאפה עד יעבור זעם. את הפאה הבלונדינית שלי והקולר האדוםהשארתי עלי כמובן. חמושה במשקפי שמש ושפתון חום מטאלי צעדתי פנימה. בדרך כלל משתדלת לא לצאת החוצה כשאני "חצי דנה" אבל היה לי כל כך נעים שלא רציתי "לחזור  למציאות". בינתיים נהנית מהשקט כאן למרות שהמקום מלא.

שבוע מקסים לכולנו

וחג שמח אם לא נדבר עד אז

זוכרים את הפוסטים שבהם סיפרתי על החברות שהייתי רוצה לחשוף בפניהם את דנה אבל רונית הטילה וטו?

אז אחת מהן מבלה אצלנו היום. בצהרים הצטלמתי בקפה עם חברה. אני חולה על עצמי אבל דואגת לא להשאיר מזכרות שהבנות שלי יכולות לראות. למרות זאת קשה לי למחוק את התמונות ואני דוחה זאת כמה שיותר. באחת העצירות בדרך הביתה צילמתי את רונית ואת החברה שלנו. החברה התלוננה כרגיל שהיא לא יוצאת טוב בתמונות ובקשה לראות אותן. ניסיתי לסרב לה בטענה שיש שם תמונות שהיא לא יכולה לראות אבל היא הבטיחה שלא תחטט. המשך הנסיעה עברה בשקט יחסי. בבית רונית כבר הודיעה לי שאני אשלם על כך כי עשיתי זאת בכוונה והכל היה מתוכנן מראש. ממש לא תכננתי את זה למרות שיכולתי למחוק לפני שהעברתי לה את הנייד שלי. אז אני מודה באשמה אבל מבקשת הקלה בעונש כי לא היתה לי כוונת זדון.

מקווה שהלילה ייעבור בשלום.

התכנון המקורי היה ממש שונה. התנדבתי להסיע את רונית, חברה והבנות לפעילות בחיפה. בזמן הפנוי עד לסיום רציתי להשלים משימה מאתמול אבל החום והלחות גרמו לי לשנות כיוון. טלפון לחברה שמזמן לא פגשתי וסגרנו דייט לצהריים. הגעתי אליה מאובזרת ואחרי חצי שעה כבר היינו בחוץ. למרות שאני חסרת עכבות, עדיין מופתעת כל פעם מחדש מעצמי. דנה באור יום מול קהל של משפחות ולא בליינים בדאנג'ן. אז התיישבנו בגרג ואין כמו הריגוש להכנס לקפה  כשהמקום מלא וכל העיניים עלי. ממש יכולתי להרגיש איך אני מרטיבה. הארוחה היתה טובה החברה מושלמת. עוד מעט צריכה לאסוף את החבורה אז יש לי כמה דקות לאיזה שנדי חזק בבר הבית שלי בצפרירים 1 וביקור קצר אצל אמא     ( לא, ממש לא כדנה).

אז אפשר לומר שהסופ"ש שלי היה טוובבב. ועדיין לא הסתיים. מרגע לרגע החום שלי עולה. רונית תצטרך למצוא לזה פתרון עוד הערב.

אז שיהיה לכולנו שבוע טוב

ואל תשכחו את המעשה הטוב השבועי שלכם. אם עדיין אין לכם זה הזמן לאמץ אחד.

אוהבת אתכם

דנה

מזפזפת באדישות מול המסך  ונתקלת במקרה בסרט החברה החדשה בערוץ שלוש ביס. בחלקים רבים אני נחנקת מהתרגשות. חוזרת לסרט. לא רוצה לפספס אף משפט.  מקווה שרונית תצפה בו יחד איתי במהלך הסופש.

הצטרפתי לחברה לסלט ופשטידה. קולגה שלה הצטרפה גם וכבר בדרך למעלית היא שאלה את חברתי אם היא רוצה סטירה כי היא מעצבנת אותה. האופן שבו היא אמרה את זה היה כל כך אמיתי שאני הרטבתי מיד. עוד לפני שיצאנו מהמשרד, כששמעתי אותן מדברות בחדר הרגשתי שיש כאן מישהי קצת שונה. מישהי שמדגדגת לי את קצות העצבים. כל דקה שעברה גליתי שהאנטואיציה הנשית שלי עובדת. בדרך לסלט היא דברה בנייד עם אוזניה, גב זקוף והליכה איטית כאילו שהיא צועדת על סטילטו למרות שהייתה עם סנדל שטוח. כשישבנו לאכול היא סיפרה על 50 זוגות הנעלים שלה. העזתי לשאול מה המידה והיא ענתה 39 ושאלה למה אבל אני רק התחמקתי במלמול לא ברור. אחר כך שמענו על אוסף הבגדים שקנתה ועדיין תלויים בארון ללא שימוש ואני זועקת בלב אני כאן מוכנה לעזור לך. אז בסך הכל היתה לי חוויה די חושנית כלפי פנים. מבחוץ לא מצמצתי. ולמרות זאת אני מעדיפה להיות בחברת חברתי לחדר שאיתה אני יכולה להיות הכי חופשיה והחברה הכי טובה. אני מאוד אוהבת אותך ומעריכה אותך ואם עדיין לא אמרתי לך אז עכשיו את יודעת.

נתראה באימון

ותזכרי

אסור לאחר!!!  😇

כל אחת שפוגשת לראשונה את דנה, חושבת שאני בת בית בדאנג'ן ומבקשת להצטרף אלי בפעם הבאה. 

ולא, נורית, זה שאני אוהבת להתעטף בבגדי נשים, לא אומר שאני אוהבת גברים.

מצד אחד כל כך הרבה אנשים צריכים הדרכה בסיסית אבל מצד שני למי יש כח.

לרונית ולי יש שתי חברות שאני הייתי רוצה לשתף מתישהו בעתיד ולהכיר להן את דנה. רונית הטילה על זה וטו חד משמעי בטענה שאם הן ידעו הן יעלמו לנו מעבר לאופק. אף פעם לא חשבתי שאני מצורעת. כולם חושבים שאני אסרטיבי גברי ודומיננטי. גם כשאני מביעה רגשות יש מין זלזול בקהל כי זה לא מסתדר להם מנסיון העבר. אני מצידי מנסה לשכנע את רונית שהחשיפה רק תעניין אותן ותציג צדדים רכים יותר שלי ואולי סוף סוף אזכה לקצת פרגון. בינתיים ללא הצלחה. השבוע אחת החברות בקרה אותנו ורונית והחברה בדקו משהו לבקשתי במייל שלי. אחד המיילים הבולטים היה מהכלוב. אז אומנם לא נחשפתי בפניה בצורה אקטיבית אבל לא נאמר כלום על חשיפה פסיבית. אני לא יודעת עדיין אם היא ראתה את המייל או אם היא בכלל מכירה את הכלוב. אני לא קיבלתי רמז כזה עדיין ולא סגורה עם עצמי לאיזו תוצאה אני מייחלת. אם יהיו התפתחויות מבטיחה לעדכן. בינתיים רצה להתארגן לדייט שציפיתי לו כבר הרבה זמן 😇

קיבלתי עובדת חדשה לצוות. היא כבר חודש יושבת איתי בחדר. צעירה ממני בעשר שנים, גבוהה ממני בחמישה ס"מ ורחבה ממני. בנויה לתלפיות. היום היא הגיעה עם סנדלי עקב לא גבוהים במיוחד ולאחר שחזרה מסידורים הורידה אותם והתהלכה יחפה. החמאתי לה על העקבים והיא מצידה אמרה לי שהיא לא אוהבת אותם כי קשה לה ללכת איתם לאורך זמן. ציינתי בחצי פה שעקבים הם הפטיש שלי והיא שאלה מה המידה של רונית. עניתי שאני לא זוכרת את המידה המדוייקת אבל בכל מקרה העקבים שאני קונה לרונית לא מיועדים להליכה. כשיצאתי מהחדר היא שאלה אותי מה המידה שלי. כשעניתי 43 היא אמרה בעצב "זה בטח מסובך למצוא במידה שלך". אמי מלמלתי "כן בהחלט" והמשכתי החוצה. הלב רוצה לקפוץ החוצה והדופק מזנק ל 200.

כשחזרתי לאחר מספר דקות אמרתי לה שחשבתי על רונית בעקבים האלה אבל אהבתי את המחשבה שלה. היא צחקה צחוק משוחרר ואמרה שזה לא ממש יתאים לי כי הן שופעות נשיות ואני, מה לעשות, גבר גבר. אני נמסתי באותו הרגע. כל שהצלחתי להצטדק הוא שבתוכי שוכנת נפש של משורר. והלב בוכה, אם רק יכולתי לספר לה שדנה נמצאת במרחק נגיעה....

אולי זה יגיע ביום מן הימים. ואולי לא. אתן לה עוד זמן להכיר את הגבר גבר ואני אותה.

שבוע מקסים 

דנה

אז חודש וחצי אחרי שקנינו את השוט זנבות הראשון שלנו ומצבטים, מצאנו את ההזדמנות לנסות אותם. המצבטים עשו עבודה נפלאה. הרגשתי את ההשפעה שלהם גם אחרי חצי יום עבודה. השוט כבר היה סיפור קצת יותר מורכב. רונית תכננה להאדים את ישבני אבל במקום זאת הביצים שלי עלו באש.

כאן הבנו שאנו נזדקק לקצת עזרה והדרכה לגבי אופן השימוש. אז ישבן יש שוט יש, כעת נשמח לצרף מדריכה מנוסה.

שבוע טוב

דנה