המרתי את פיה של רונית והיום שיתפתי
חברה נוספת בחיים הכפולים שלי.
אני יודעת שאין סיכוי שתאמינו אבל באמת
נאבקתי בעצמי כדי לא לשתף אבל היה לי
כל כך טוב ורגוע ובטוח בחברתה שלא
עמדתי בזה. היא מנהלת חדשה יחסית (לא שלי)
והיא בקשה שאגיע לעזור בחניכה של עובדת
חדשה. אני מהופנטת ממנה לא מהיום, אני
ממש צריכה להתרכז כדי להתרכז בעבודה.
היא חכמה, חריפה, שולטת בחומר ושולטת
בצוות שלה. את העובדה שהיא מ ה מ מ ת השארתי
לסוף (אני לא כזו רדודה). הבחירה בה לתפקיד היתה
באמת מוצלחת. ההתרגשות שלי מתחילה יומיים לפני
שאני מגיעה ליום עבודה אצלה. היו לנו פלירטוטים
קטנים בפעמים הקודמות והיום אפילו דברנו
על גבולות הפלירטוט שלנו. אתם בטח כבר מבינים
שתפוקה גבוה בהדרכה לא היתה, אבל היתה
לנו שיחה פתוחה ואישית ולאט לאט המחסומים ירדו.
כשדברנו על איפור ומאפרות לכלה נשברתי והראתי לה
תמונה של אודטה. היו לה הערות על המראה שלה
אז החזרתי לה את הנייד שלי כדי שתביט שוב מקרוב
יותר ואז נשמטה לה הלסת. וכמובן שהתחילו השאלות
בצרורות ומשם הכל הסטוריה.
אני כותבת את הפוסט הזה כשאני משכשכת רגלי במימי
נחל ראש פינה. רציתי מקום שקט לעצמי להרגע ולכתוב
לפני שאני חוזרת לשגרה בבית. יש לי עוד נסיעה לא
קצרה אז אפרד מכם עכשיו בתקווה שרונית לא תקרא
את הפוסט הזה בקרוב.
להשתמע
דנה 🌹
