מאז שאני זוכרת את עצמי חצי מזמן הערות שלי היה
מוקדש לסקס.
בעיקר פנטזיות, מכל הסוגים ומכל המינים.
בתור ילד הייתי מאוד ביישן, עברו יובלות עד שהתחלתי
שיחה עם ילדה / נערה שמצאה חן בעיני ולמרות שראיתי
שהשמיים לא נפלו עלי, אותו פחד חוזר על עצמו כל פעם
מחדש (גם היום). כבר בתיכון ואחר כך כסטודנט הייתי
קונה חוברות פורנו וקוראת את כל הסיפורים.
נשבעת שכן. לא קניתי פלייבוי אבל כן את פוטפטיש, נאגט
ופנטאוס לטרס. התמונות היו חוזרות על עצמן בלי הרבה
דמיון כך שדפדפתי אותן די מהר אבל הסיפורים גרמו לי
לעוף עם הדמיון שלי הכי רחוק שאפשר.
עם האוכל בא התיאבון וסיפור גרר סיפור ודקה גררה דקה
ודי מהר אני מוצאת את עצמי בזמן איכות איתי בשירותים.
יותר מדי חיים העברתי שם בממלכה שלי, יותר מדי על
חשבון העבודה ובעיקר על חשבון המשפחה. חייבת
להודות שהייתי פרטנרית ממש טובה לעצמי, בלי מריבות
בלי פרצופים. אבל המחיר כבד מדי, גם בזוגיות זו היתה
בריחה נוחה בתקופות קשות. ובכל יום שעובר קשה לי יותר
למצוא חומר משובח ששווה את הזמן שלי ולכן אני
מחליטה כאן ועכשיו לעיניכם (אולי כך ארגיש יותר
מחוייבות) לצמצם משמעותית את הזמן שלי עם עצמי
ולהקדיש אותו לרונית והקטנות. זו הולכת להיות חתיכת
משימה להפטר מהרגל עמוק כל כך אבל אני חייבת
להתחיל מתישהו היכן שהוא. אז תאחלו לי בהצלחה,
מבטיחה לעדכן אתכם בהמשך.
אוהבת
דנה 🌹
