לפני 3 שנים. 3 בפברואר 2021 בשעה 22:50
אני יושבת לצפות בסרט הזה בפעם השלישית.
מהופנטת, מוקסמת. כמה תעצומות נפש
אדם צריך כדי לשרוד התמודדויות כאלה.
הסרט הסתיים ואני עדיין באותה התנוחה
בוהה במסך והדמעות זולגות מעצמן. זה
ממש קשה לצאת מהבועה הזו למציאות
ולהמשיך בחיינו כאילו כלום לא נוגע לנו.
הרבה פעמים בא לי לזרוק הכל, לשבור
את הכלים, להפסיק להתמודד ולהרים
ידיים. לקבל את רוע הגזירה שיותר טוב
מזה לא יהיה לי. אבל אז מגיע הסרט הזה
ואני מרגישה שפשוט אין לי את הזכות
לווותר כשרואים את ההתמודדות של
הגיבורים האלה. אז לוקחת אויר ולא נשברת,
ממחר ממשיכה בתהליך הסיזיפי לתת
חיים עצמאיים לדנה.
אני חזקה, רואה רחוק גם אם לפעמים
יש נפילות קטנות.
ובהקשר אחר לגמרי שמתי לב השבוע
שיש משהוא שרציתי להגיד לרונית אבל
כנראה שאף פעם לא אמרתי במילים.
רונית אהובתי, אני מעריצה אותך. ❤
אותך, אני מעריצה. 💞
מעריצה אני, אותך 🌹