יום ראשון 12:00
בזמן האחרון החיים שלי טסים במסלול המהיר.
זה לא מרגיש כמו טיסה בקונקורד אלא יותר
כמו רכבת הרים עם הרבה סלאלום ומנהרות
חשוכות ולא מעט רוורס.
רק לפני מספר ימים התחלתי לכתוב פוסט מלא
בתסכול של שניה לפני תחילתה של פרידה.
לא היה לי מספיק זמן להשלים את הכתיבה ושמרתי
בטיוטות. היום זה כבר ממש לא רלוונטי.
מאז הספקנו להשלים ולדבר כאילו שהשבוע הקודם
כלל לא התקיים.
יום שני 02:30
יש דברים שלא נראה לי שאצליח לעשות, כמו למשל
לכתוב פוסט שלם ברצף. מי ישמע איזה בת אדם
עמוסה אני, ועדיין לא מצליחה לתת לזה עדיפות עליונה
בלי לחפש תירוצים.
טוב, חבל על כל דקה, צריכה לקום יחד עם השמש כמעט
אז בואו נחזור לעניינים.
בשבת היה לנו זמן איכות משובח כשהקטנות התפנו
מהבית ובחלק של הסגריה שאחרי רונית אמרה לי שהיא
תשמח להצטרף אלי למסיבה הקרובה של אור ודורה
ואולי ללמוד דבר או שניים חדשים. המשפט השני שהפתיע
אותי הוא שהיא הציעה שאצור קשר עם הגבר החתיך
שרצינו להכיר והקורונה קצת קלקלה. בהתחלה נפנפתי
את מה ששמעתי כי אני כבר רגילה לשמוע את זה כל
פעם שרונית רוצה להגביר את עוצמת האורגזמות שלי,
אבל הפעם היא אמרה את הדברים אחרי שכבר גמרנו
ושניה לפני המקלחת.
יכול להיות שיש סיכוי לעתיד ורוד לרונית ודנה??... אנחנו
עוד נשוב לזה.....
ערב החג עבר כהלכתו עם המשפחה המורחבת של רונית.
ואת הצהרים בראשון עשינו עם הצד של דנה.
לאחר משא ומתן מייגע הגענו להסכמות שדנה אומנם
לא תשב לארוחת החג אבל הגבר שמאחוריה יכול להגיע
עם הג'ינס סקיני שלה, נעליים אדומות, ולק ג'ל כמעט
שקוף. על החיים ועל המוות, מבחינתי ההתרגשות רבה
בעוד שאצל רונית הנשימות קצרות. בסוף היום אפשר
לסכם שהיום הזה עבר חלק לגמרי. היו קצת הערות, אבל
אני מעריכה שזה מפני שהדמות הגברית שלי לבשה את
הפריטים האלה ולא דנה ולכן הדברים לא נופלים למשבצת
המתאימה במבט ראשון. אני יצאתי מהיום הזה מעודדת
אבל לרונית זה לא שינה דבר. בבית בערב ראינו כתבה על
ספורטאים שחיים את החלום ולא מחכים ל.... מחרכך.
וראינו גם את הכתבה על החיילת הערביה הישראלית
שהתגייסה לצבא בידיעה ברורה שמשפחתה לא תתמוך
בה אבל עם הזמן, כולם עשירים.
כשרונית ואני הבטנו אחת בעיני השניה לאחר שתי
הכתבות ואני עדיין עם חיוך מפגר היא פונה אלי ושאלת
" נראה לך שזה אותו הדבר? רכיבת שטח על אופניים מול
קרוסדרסינג????"
וכאן שוב אני צונחת לקרקע ומבינה בפעם המליון שכאשר
אני בוחרת להמשיך את חיי עם רונית, אני בוחרת להשאיר
את דנה בצל.
אני ממש מרגישה כמו בחתונה, כשבכל שמחה, אנו
מזכירים את ירושלים.
בקיצור, אף אחת מאיתנו לא מלקקת דבש ועדיין
מנסה לשמור על מעט אופטימיות.
מבטיחה לחזור במהלך היום
לילה/בוקר טוב
דנה 🌹
