זוכרים שכתבתי בעבר שאני מרגישה שאני
חיה על רכבת הרים? אז מאתמול אנחנו בחלק
של הנפילה החופשית. היום רונית שאלה את
הגדולה שלנו איך היא תרגיש אם נתגרש.
לאיזור הזה אף פים לא הגענו, והטריגר הפעם
בכלל לא היתה דנה.
אם אתם כבר כאן אז אנצל אתכם לשאלה קטנה,
ואשמח לתשובה כנה.
האם בחיי זוג יש מקום גם לחיי חברה נפרדים
לכל אחד מבני הזוג? האם מקובל עליכם שבן או
בת הזוג שלכםיצא לבילוי עם חברים / חברות
בלעדיכם? האם התשובה תשתנה אם הבילוי
יהיה בקפה, מסעדה, בר, ספא, סופ"ש בחוף של מוש
(גם אמצע השבוע הולך).
האם חשוב לכם יותר מה יגידו האחרים על פני
מה קורה שם באמת?
האם אתם סומכים על בן הזוג או שממש עכשיו
אתם מדמיינים מה היה קורה אילו...ורואים
מול עיניכם סדום ועמורה?
ואולי זו רק אני שחיה בסרט כשלדעתי הדמות של
אדם חשובה הרבה יותר מהתדמית שלו.
אני יודעת שהפלירטוטים הפומביים שלי לא עוזרים
להרגעת הרוחות בדמיון המפותח של רונית, אבל
ראבק, אנחנו שלושים שנים יחד, ממה את מפחדת???
טוב אז יצא יותר משאלה קטנה, אבל לא לשם כך התכנסנו
היום. בצהרים ישבתי עם חברה קרובה שלא ראיתי
מעל חצי שנה. היא שאלה מה קורה ואיך המצב ואני
שופכת הכל ומקטרת קצת ומסנגרת קצת.
אחרי שהיא מעדכנת אותי בבלאגנים הקטנים שעברה
בשנה האחרונה מגיעה הפצצה שחנקה אותי.
את הפרטים אני אשמור לעצמי כי מדובר בחיים שלה
ולא בשלי אבל אחרי ההלם הראשוני את פתאום
מקבלת פרופורציות ומבינה עד כמה החיים שלנו
טובים ועד כמה המריבות שלנו מטופשות.
(מזכיר לי את המערכון של יוסי בנאי כשהוא חולם
שהוא קם בבוקר בשוויץ (אני חושבת) ופותח את הרדיו
להתעדכן) בחדשות.
חפרתי מספיק, אשמח לתשובות, אני כבר מוכנה לקבל
בראש אבל מקווה לכמה נקודות זכות.
אוהבת
דנה 🌹
