בתקופה האחרונה האנטימיות של רונית ושלי
קצת התפוגגה בלשון המעטה. קצת בגלל רונית
והרבה בגללי. שעות עבודה מאוחרות לא משאירות
לנו זמן לקצת ביחד. היא חסרה לי, להצמד לגוף שלה
ללטף כל ס"מ ממנה ולהסניף אותה בריח הטיבעי
שלה, בלי תוספות, לנשק את השפתיים המושלמות
שלה שמתאימות בול לשלי. במקום זאת הזמן נוזל לי
בין האצבעות בזמן שמשהו אחר מתקשח בתוכם.
זה לא אמור להיות במקום וזה לא מוריד מהתשוקה
שלי אליה, אבל זה גוזל זמן יקר וזה כואב לי שאני
מאכזבת אותה כל פעם מחדש. הייתי מתנחמת קצת
אם התסכול של רונית היה מביא אותה למצוא גבר
אמיתי שישלים את מה שאני לא מספקת בזמן ובמקום,
אבל אין לי מזל כזה והיא עדיין מתעקשת שהיא רוצה
רק אותי (לכו, תבינו..).
היום בבוקר אחרי סערה בכוס מים בבית, יצאתי למרכז
לאסוף ריהוט שהזמנו. בדרך עצרתי אצל
האופטימטריסטית האלופה שלי ואספתי את המשקפיים
החדשות של דנה (חתוליות משהו, אין מצב להגיע
איתן לעבודה) אז ברור שאני עולה על מדי דנה (ספורט
אלגנט) ונהנית מכל רגע.
בדרך אני מתאמנת על השיר החדש שהחלטתי להוסיף
למופע שלי. אני כבר יודעת את התשובה, רונית אמרה לי
יותר מפעם אחת שאם היא היתה יודעת על הקיום של
דנה כשהיינו חברות, היא לא היתה מתחתנת איתי. ובכל
זאת, לקראת סיום הערב אני ארצה לשאול אותה שוב.
בינתיים אני שרה ובוכה.
אוטוטו חוזרת למדי ליכלוכית, אז שיהיה לכולנו
שבת קסומה, שקטה או סוערת
בדיוק כמי שתכננתם
אוהבת
דנה 🌹