הבעיה העיקרית כשהחיים זורמים בהרמוניה
היא שאין את התשוקה לפרוק את הכעסים,
התיסכולים והרצון לפרק את כולם, כאן על הדף.
זה בערך מצבינו בתקופה האחרונה, מעיין השלמה
בסטטוס קוו, הבנה ששום צד לא ישבר או יכנע
לרצון הצד האחר ולכן כל המלחמות מיותרות.
אבל עדיין לא מוותרות על עמדותינו ויל הגבולות
שסורטטו בלא מעט איומים לא מרומזים.
בתקופה האחרונה היו הרבה אנקדוטות שרציתי
לכתוב אבל הן לא היו מספיק רגשיות כדי לגרום
לי לעצור הכל ולפרוק כאן בבלוג. מצד אחד זה
מצב מעולה שהחיים שלנו לא עפים מקצוניות אחת
לקצוניות שניה אבל מצד שני אתם מפספסים את
הרגעים הקטנים והמרגשים שאנו עוברות יחד וששווים
תיעוד. חווייה כזו היתה לי בדיוק לפני שבוע כשסיימתי
שיעור פיתוח קול עם המורה המדהימה שלי. יצאתי
מהשיעור והרגשתי שאני חייבת לספר לכם עליה אבל
ממש מהרתי, ומאוחר יותר הקסם החל להתפוגג.
אז מבטיחה לשוב אליה בהקדם ואז כשהכל יהיה
באטרף של התרגשות, מבטיחה לרשום לכם בדיוק
מה עובר עלי בשיעורים האלה.
חייבת לסיים עכשיו,
צריכה להתעורר לפני הציפורים
להשתמע
דנה 🌹
