כל השבוע ישבה עלי מועקה מכך שפגעתי
בחברה שלי כשסיפרתי לה את סיפור שינוי
המין שלי וכל השתלשלות חיי. למרות שהסיפור
הספיק לחיות רק 24 שעות עד שהתוודתי שאין
בו שמץ של אמת, היא הקדישה לו די הרבה זמן
בינה לבין עצמה. אני לא יודעת האם היתה לה
חוויה אישית שצפה לה בעקבות הסיפור ואז אני
באה ומנפצת את הדרמה שהיא נמצאת בה. אני
לא יודעת וכנראה אף פעם לא אדע אבל ידעתי
שאני רוצה לפצות אותה. היא לא ממש שתפה
פעולה אז אם אני לא מצליחה להעלות אותה
למעלה, אני אוריד את עצמי למטה. בחמישי בסוף
היום כשנשארנו כמעט לבד בקומה, הזמנתי
אותה לחדרי, סגרתי את הדלת ואמרתי לה
שאני רוצה לשיר לה שיר. הלב שלי קצת הפריע
לי לנשום ולקח לי זמן לדבר אבל בסוף זה קרה.
עמדתי מולה והתחלתי לשיר ולנוע ואפילו הבטתי
בעיניה. מבחינתי זה היה אחד הרגעים המביכים
שעברתי והיא זכתה להיות הראשונה שרואה
אותי מבצעת נמבר מול "קהל".
אחרי שנרגעתי והחלפנו חוויות מהנמבר הזה,
שאלתי אותה האם היא סולחת לי. התשובה
שלה היתה "סלחתי לך מזמן. עכשיו אנחנו פיטים"
אז כדי שגם אתם תהנו, קבלו את הביצוע המקורי