לא ממש מבינה מה עובר עלי בזמן האחרון.
כבר שבועיים מצוברחת ולא מצליחה לשים
את האצבע מדוע. ויתרתי על מסיבת פורים
אצל אורדורה וגם על ערב פרוע בתחילת
השבוע. דווקא בבית המצב רגוע ונעים
ושתיינו עושות מאמצים לפרגן אחת לשניה.
אני מתעצבנת ממש בקלות וחסרת סבלנות.
הקטנות שלי סופגות את רוב האש.
אני חייבת לעבוד על עצמי קצת יותר ברצינות,
אני מרגישה חרא כשאני מתפוצצת בבית או
מרגישה חוסר טעם בכל מה שאני עושה.
היום בשיעור פיתוח קול ויתרתי על השירה,
המורה שלי היא גם "המטפלת" שלי. אני
מרגישה בנח לפרוק מולה את תקציר השבועיים
שבין שיעור לשיעור והיא נותנת לי נקודת
מבט קצת שונה ומעודדת.
בדרך כלל אחרי שיחה קצרה אני מרגישה
הרבה יותר טוב ומלאה באנרגיה לשיר.
הפעם נשארנו רק בשלב השיחה.
הייתי חייבת את זה, לפעמים כל מה שאני צריכה
זה כתף לבכות עליה ולפרוק את כל המטען שצברתי.
בזמן האחרון אחרי שיעור כזה אני משתדלת לשבת
לאכול או לשתות משהו לפני שחוזרת להיות לכלוכית.
הפעם חזרתי למקום קטן וקסום בלב שוק הכרמל
שנקרא "שפוי".
מי שעדיין לא ישב כאן, תרשמו לעצמכם, דחוף...!!!
עכשין לאחר שאני שתויה קלות והבטן מלאה
(גם קלות) אני יכולה להתחיל להתגלגל הביתה.
לרובכם שישי הוא יום מנוחה, אצלי זה יום האטרף.
לא האטרף הזה, חרמנים קטנים, אני מפרפרת
במשימות מהבוקר המוקדם ועד חצות אז חייבת
גם קצת שנת יופי
מקווה שלא חפרתי מדי,
זה היה בשבילי, ופחות בשבילכם.
סופ"ש קסום
דנה 🌹
