אוטוטו חוגגות יום הולדת לרונית, אבל בנוהל הרגיל אנחנו
מצליחות להרוס את האוירה ולקלקל תכניות שכבר סגרנו.
עכשיו הכל רגוע. כלומר רונית רגועה. אבל את הערב
התחלנו בצעקות ועצבים כי אני "מאחרת" ותמיד אני
הבעייתית. אנחנו עכשיו מבלות בחתונה של חברים וכל
ההסטריה היתה על שעת ההגעה. רונית אוהבת לפתוח
את המקום לפני המלצרים. אני אחרי שעתיים נסיעה
הביתה, חייבת כמה דקות להתאפס על עצמי לפני מקלחת
והתיפייפות. בזמן הזמן רונית כבר שורפת את כל הפיוזים
שלה. גם הקטנה המרכזית שלנו איתנו וגם היא מוסיפה
לדרמות כשהיא לא יודעת להחליט מה ללבוש (ממש
קלישאה קלאסית). כל הדרך אנחנו ממשיכות במלחמה
קרה. מבחינתי, גם הערב ובסופ"ש no dick for you עד
שרונית לא מתנצלת על הבלאגן שהיא יוצרת לחינם.
מיותר לציין שהגענו בזמן, החופה התאחרה בהמון זמן
והבופה היה מפוצץ לעייפה.
אנחנו בתקופת יובש זוגית כבר יותר מדי זמן. אני הפכתי
לרגישה בשנים האחרונות, נעלבת ונפגעת מחוסר הרגישות
והאטימות שלפעמים מעוורת את רונית, וזה גורם לי לאבד
את הרצון והצורך באנטימיות עם רונית. המצב הגיע לשפל
כזה שהביא את רונית לשאול אותי אם יש לי אישה אחרת.
היא לא מצליחה להבין איך לא מפריע לי הנתק הזה בינינו.
ואני חושבת על הסיטואציה המפגרת הזו... אני גם שומרת
אמונים לרונית וגם נחשדת בניהול רומנים עם אחרות.
איזה בזבוז, אם אני חשודה אז לפחות שיהיה על מה 🤔.
גם הסופ"ש יום הולדת של רונית יושב על חבית של אבק
שריפה. אני רוצה לצאת כדנה למופע של פאות קדושות
בשישי. רונית מסכימה אבל לפני כן מתכננת ארוחת ערב
במסעדה ושם היא רוצה אותי כגבר. המשפט הקצר הזה
שיצא ממנה מבהיר לי כל פעם מחדש שאין כאן הבנה
והפנמה של המצב מבחינת רונית ואין לי מה לטפח ציפיות
שהעתיד יהיה טוב יותר.
ולמרות כל הקיטורים שלי, רונית היא עדיין השמש שלי.
סובלת בשקט (רוב הזמן) ומנסה ששתינו נסבול במידה שווה.
סופ"ש קסום אהובים
דנה 🌹