יוצא לי מדי פעם לארח חברים וחברות בפעילות
מיוחדת שאני מקיימת. לא כזאת, סוטים קטנים.
פעילות ספורטיבית ונילית לגמרי. אתמול הצטרפה
אלי חברה ותיקה יחד עם בן זוגה והעברנו אחר צהרים
מהנה. אני לא יודעת עד כמה היא מחוברת לבדסמ ועד
היום לא העזתי אפילו לגשש. כשהיא שיתפה אותי בסוד
ואיימה שאם אגלה למישהו היא תבעט לי בביצים, אמרתי
לה "זרקת רעיון, תני לחשוב על זה". לקח לה שניה וחצי
להבין ולהקרע מצחוק. בקיצור, מה שרציתי לספר לכם הוא
שהחברה הזו היא נינג'ה אמיתית, אקסטרימית, חריפה,
אסרטיבית ויפיפיה למות. ובינינו היא יותר מלכה מרוב
המלכות כאן. לפני מספר שנים היא סיפרה לי שבין יתר
עיסוקיה היא גם מאפרת ומאז אני מסתובבת עם הפנטזיה
שהיא מאפרת את דנה. אתמול, שניה לפני שהם נפרדו
ממני לקחתי אותה הצידה ואמרתי לה שיש לי בקשה
ממנה. סיפרתי לה שאני רוצה ללמוד לצייר אבל אני חסרת
חוש ודמיון ולכן חשבתי על איפור. ככה אני לא צריכה לגרד
יצירתיות, הפנים הן הקנבס שלי. שאלתי אותה אם היא
תסכים ללמד אותי מהנסיון שלה. היה רגע של מבוכה,
כאילו מאיפה זה בא לה. היא רגילה לראות אותי גברי,
אסרטיבי, שתלטן, פה ג'ורה שלא מתאים למעמד. מאיפה
הגיעה הבקשה הזו למשהו כל כך מעודן?
בכוונה לא נכנסתי לפרטים, יהיה לנו מספיק זמן בהמשך
הדרך להפתח ולהחשף (אם בכלל). אז למה אני בכלל
מספרת לכם את זה? בשקט בשקט אני יכולה לספר
שהחברה הזו מכירה את רונית עוד מימי התיכון וה bff
שלה היא חברה גם של רונית ובכלל המשפחות היו מאוד
קרובות. אז אני יכולה להניח שכל מה שאשתף עלול להגיע
גם לחברה המשותפת ומשם למשפחה ולכל הישוב שלנו.
ועדיין זה בוער בי לשתף אותה. אני עוצרת את עצמי
ובוחנת האם זה רק צורך רגעי שעוד מעט יעבור או משהו
שאני סומכת שיעבור בשלום ודסקרטיות.
הצורך לבחור על מה לוותר הורג אותי.
אני יודעת ששיתוף כזה יהרוג את רונית.
בינתיים אני חזקה, משאירה את זה לפנטזיות כשאני עם
עצמי למרות הכאב שבהסתתרות.
שבוע טוב חברים וחברות
מתחילה עוד שבוע של בלאגן.