עוד פוסט של פעם ראשונה
בשבוע שעבר יצאנו רונית ואני לסיבוב באחד ממתחמי
הבילוי המרכזיים אצלנו בישוב. הסתובבנו כדי לשטוף את
העיניים ולנשנש משהו. המוני אנשים אבל לא הכרנו אף
אחד. במהלך הערב אמרתי לרונית שאני רוצה להגיע
במוצ"ש כדנה ולפרוק את עצמי על הרחבה עם המוזיקה
שאני אוהבת ולא עם הטרנסים שהיו באותו היום. רונית עוד
ניסתה להציע שהיא תבוא איתי אבל אז דנה נשארת בבית.
אני סרבתי בנימוס והצעתי שאת הפעם הראשונה אני
עושה לבד, כך הסכויים גדולים יותר שלא יזהו אותי ואם זה
יהיה מוצלח אני אשמח שבפעמים הבאות נצא יחד בלי
דנה. אני לא יודעת מה קרה ואיך משחזרים את זה אבל
רונית לא התנגדה ולא איימה וההתרגשות והפרפרים
מתעצמים בי במהלך כל השבוע.
אני למודת נסיון בלבלות עם עצמי אבל הפעם רציתי
שיהיה איתי מישהו או מישהי כדי שלא ארגיש לבד.
זוכרים את ע. מהווידוי? אז בת הדודה הקולית שלה עברה
ליישוב שלי ואני כחברה למופת ושכנה דואגת רציתי להציע
לה להצטרף אלי. היה לנו בסך הכל מפגש אחד קצר עד
עכשיו אבל הרגשתי קליק. היתה לי תחושה שאיתה אני לא
אצטרך תקופת הכשרה של שנתיים עד שאכיר לה את דנה.
שיחה קצרה עם ע. והיא מגששת עבורי ומשם אני ממשיכה
בוואצאפ. נסגרו הקצוות ואני בשמיים. אין לי מושג מה ע.
סיפרה לה ואני לא רוצה לברר לפני שאנחנו עומדות אחת
מול השניה.
בינתיים יש עוד יום וחצי שיכול לטרוף את כל הקלפים ואני
מתפללת שהכל יעבור בשלום.
כל כך בא לי עכשיו לחבק את רונית, אחד חזק כזה לעודד
אותה על האומץ שאפשר לה לשחרר קצת ולעודד אותה
שהכל יהיה בסדר.
סתם תהייה לרגע - אולי זה קשור לסדרה "בהסתורה"
שאנחנו צופות בה כעת בכאן 11. סידרה מעולה ומרגשת,
ואני יכולה להעיד על עצמי שיכולתי לקחת את הטקסטים
האלה ולהלביש על החבורה שאני מסתובבת איתם.
אבל בזה נגע בפוסט נפרד.
סופ"ש קסום חברים
דנה 🌹