עדיין לא מבינה מדוע פתחתי בלוג. מה יש לי לומר שיכול לעניין מישהו? בדרך כלל אני חופרת לעצמי עד כלות כשאני עומדת בפני משהו חדש. הפעם החלטתי לקפוץ למים ורק אחר כך לבדוק אם הם קרים או חמים. לפחות בדקתי שיש מים בבריכה.
בחודשים האחרונים אני עוברת תהליך חשיפה עם עצמי. מצאתי את עצמי יושבת עם חברה ומספרת לה מי אני באמת בתוך המעטפת הגברית האסרטיבית. התגובות שלה עודדו אותי לפרוק מעלי הכל ובאותו ערב הרגשתי איך אני נושמת מחדש. עד אז לא הייתי מודעת לגודל הגוש שחונק אותי, לא חשבתי שיש אפשרות אחרת. אני מאוד חזקה וסגורה. לא נותנת לרגשות האמיתיים להציץ ולכן ההתפרצות שלי כעת היא ללא שליטה. אני כותבת? משתפת? בכל אופן לומדת להכיר אותי מחדש. אני מאוד אוהבת לקרוא את אשת לפידות, מיקה, אלינור ועוד מספר חברים שנונים. גיליתי שאני אוהבת את הסיפורים האנושיים לא פחות מתאורי הסשנים. אני מפרגנת בלייקים למשובחים אבל רק אתמול באמת לקחתי חלק בחווית הכתיבה כשעניתי לאלינור בפוסט "נחשפת". היום הבנתי עד כמה נהניתי מכך, גם מלומר בקול את מה שקברתי עמוק וגם מכתיבה אישית ולא רק מקריאת אחרים.
נראה לי שקצת נסחפתי אבל זה בטח התלהבות של מתחילות. אני רוצה לשתף במחשבות, פנטזיות, איך הגעתי עד הלום ובטח גם בדברים שמרתיחים אותי. אבל אשאיר את זה לפעם הבאה
