כבר לא שותקת

למה השירים הכי יפים מושמעים רק ביום הזיכרון? אתמול תכננתי להתחיל את הערב בצורה שלווה ורגועה אבל אין סוף תקלות ולקוחות מעצבנים השארו אות בעבודה עד הדקה התשעים. לא מצליחה לסגור את הטלויזיה או הרדיו כאשר מספרים את חייו של עוד חייל שנפל והלב נקרע ואני חושבת על הבנות שלי. מאז שהן נולדו נהייתי רכיכה. בוכה בסרטים, מתרגשת משירים. למזלי הן לא קוראות את זה. בבוקר יוצאת לסידורים בחיפה. סיימתי לפני שעה, בדרך הביתה עוצרת בחוף הדרמי , תופסת לי פינה מוסתרת, ומתפשטת. רק אני ואלוהים. בעצם רק אני ועצמי. חייבת להטען בשעה אחת של שקט לפני שחוזרת לבלאגן ולהכנות לערב ולמחר.

עצמאות שמח לכולנו, יקירים ויקירות.