אני כותבת כעת עם דמעות בעיניים וגרון חנוק. אל תאגו לא קרה שום דבר רע. להיפך, אלו דמעות של אושר. אתמול בערב ניצלנו רונית ואני דקות גנובות לסשן מטוררף. היום בבוקר היא ביקשה רק חיבוק אבל קיבלה את כל החבילה משודרגת. הזוגיות שלנו טובה מאי פעם ואני לא מבינה למה לא השכלנו להגיע לכך כבר לפני עשר שנים. כנראה שהגיל כן עושה משהו. אני זוקפת את כל הקרדיט לרונית. אני תמיד הייתי קינקית מטורפת אבל רונית מצליחה היום לבטא במילים פנטזיות שלי שבעבר לא היתה מסוגלת להבין, לקבל, להכיל..
אם רק הינו מוותרים על האגו ולא רבים את עצמינו לדעת, אנח מניחה שהינן זןכות בעוד עשר שנות אושר בזוגיות הזו. ולכם הצעירים שקוראים אותי כעת, אני יודעת שאתם לא צריכים עצות, אתם יודעים לטעות לבד, אבל בכל זאת אני חייבת לאמר, תוותרו על האגו. כשתפסיקו לנסות להוכיח ששלכם יותר גדול, תצאו כולכם ענקים.
זהו חייבת לסיים. הגעתי למשרד ומתחילה את הטירוף בעבודה.
נשיקות
דנה
