לא יודעת למה, אבל תמיד קינאתי בנשים שרק יצרו ניק וכבר זוכות למאות אדומות. ברור לי שרובן לא ראויות לקריאה ובטח לא לתגובה אבל בכל זאת. אף אחת לא הציעה לשלוט בי וכולם רצו לזיין את רונית בשלב שזה לא היה על הפרק.
באחד הבקרים באמצע השבוע כשלרונית ולי היה יום חופשי, נסענו לפינה הקבועה שלנו בים. היינו כל כך משוחררות וחצינו גבולות קטנים. האוירה היתה מושלמת. רק החול רונית אני ו...המציצן על הצוק מעלינו. אני הייתי בעננים כשידעתי שהוא רואה אותי יורדת לסטראפאון הסגול של רונית. רונית ממש לא התלהבה מזה ובקשה להתקפל. בדרך חזרה לרכב שנינו בלבוש מינימלי ומולנו מתקברב מיודעינו המציצן. הוא מבקש רשות לדבר וכשזו ניתנת לו הוא שואל אם נסכים שהוא יהיה העבד שלנו. חשבתי שזו תהיה קפיצה גדולה מדי עבור רונית ולא רציתי לקלקל את הבוקר הנפלא הזה אז בלי למצמץ אמרתי לו תודה אבל לא תודה. הוא ניסה קצת לשכנע אבל לא נשברתי. אחר כך קצת הצטערתי שנפנפתי אותו ושיתפתי את רונית במחשבה שיכול היה להיות מעניין לדבר איתו ולנסות כמה דברים פשוטים. כשהיגענו לרכב חיפשנו אותו על הצוק אבל זה כבר היה מאוחר מדי.
הרגשתי קצת פספוס. סוף סוף מישהו פנה אלי, ולא באדומה ואני דחיתי על הסף. כשיגיעו ימים חמים יותר נחזור לחוף שלנו והפעם יותר זורמות.
