הצטרפתי לחברה לסלט ופשטידה. קולגה שלה הצטרפה גם וכבר בדרך למעלית היא שאלה את חברתי אם היא רוצה סטירה כי היא מעצבנת אותה. האופן שבו היא אמרה את זה היה כל כך אמיתי שאני הרטבתי מיד. עוד לפני שיצאנו מהמשרד, כששמעתי אותן מדברות בחדר הרגשתי שיש כאן מישהי קצת שונה. מישהי שמדגדגת לי את קצות העצבים. כל דקה שעברה גליתי שהאנטואיציה הנשית שלי עובדת. בדרך לסלט היא דברה בנייד עם אוזניה, גב זקוף והליכה איטית כאילו שהיא צועדת על סטילטו למרות שהייתה עם סנדל שטוח. כשישבנו לאכול היא סיפרה על 50 זוגות הנעלים שלה. העזתי לשאול מה המידה והיא ענתה 39 ושאלה למה אבל אני רק התחמקתי במלמול לא ברור. אחר כך שמענו על אוסף הבגדים שקנתה ועדיין תלויים בארון ללא שימוש ואני זועקת בלב אני כאן מוכנה לעזור לך. אז בסך הכל היתה לי חוויה די חושנית כלפי פנים. מבחוץ לא מצמצתי. ולמרות זאת אני מעדיפה להיות בחברת חברתי לחדר שאיתה אני יכולה להיות הכי חופשיה והחברה הכי טובה. אני מאוד אוהבת אותך ומעריכה אותך ואם עדיין לא אמרתי לך אז עכשיו את יודעת.
נתראה באימון
ותזכרי
אסור לאחר!!! 😇