תמיד היתה לי חולשה לריטה אבל מאז שדנה צמחה מתוכי אני פשוט נמסה מהגוון של הקול המהמם הזה. אף פעם לא היתה לי משיכה מיוחדת להופעות חיות. אף פעם לא הערצתי זמרים ולא הכרתי את כל המילים בעלפה. גם היום מעדיפה מוזיקה ללא מילים. הפעם במסגרת חודש חגיגות יום ההולדת הזמנתי לרונית ולי כרטיסים להופעה של ריטה בחיפה. כל כך רציתי לגרום נחת לרונית שאפילו הסכמתי להשאיר את דנה בבית ( למרות שזה הכי דנה שיש ). בהתחלה שמרתי מרחק אבל היה קשה להתעלם מהתאורה מהמדיה והביצועים המהממים. אז נכון ריטה כבר לא מתערטלת על הבמה אבל אני אוהבת אותה בגרסה הבוגרת שלה עכשיו. לאט לאט ההגנות יורדות ובביצוע של "קחי לך" פשוט בכיתי בשקט והגוש בגרון נשאר תקוע שם. למזלי רונית היתה אפופת דמעות עוד יותר ממני וכך הצלחתי לשמור על פסון. אבל מי רוצה את זה בכלל. אני רוצה להתייפח בקול, לא לדפוק חשבון, כמו שאני רגילה. דנה הייתה חסרה לי באותן דקות. כבר תקופה ארוכה שיש לי בראש קליפ לביצוע של "מחכה" . הקליפ קשור לתחביב שלי שתופס נתח משמעותי בחיי. היום כשהקשבתי שוב לשיר, כאילו משום מקום הקליפ השתנה והפעם אני רואה את דנה במקום ריטה. וזה יבוא, אתם תראו. בלי שנרגיש, משהו ישתנה משהו ירגע בי, משהו יגע בה ולא יהיה ממה לחשוש. וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד זה יבוא בטוח בעצמו כאילו היה שם תמיד וחיכה שנבחין בו. וזה יבוא, אתם תראו היידים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להפגע יפעם בקצב רגיל זה יבוא, כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו.
