זה התחיל בטיזינג הדדי. אני החמאתי על התמונות והוא רצה, קיווה, פינטז לממש אותן איתי. אם אני זוכרת נכון הופיעו בהן גברים שגמרו על הרגלים של הגבירות שלהן. כבר תקופה ארוכה שאנו בקשר באדומות בלבד. אני קוראת לו ילד כי הוא משדר תמימות והתלהבות של ילד. זה עשה לי חשק לקחת אותו יד ביד ולהשגיח עליו לאורך כל תהליך הניוש. רק שלא יתקלקל, שלא ינוצל, שישאר טהור. הצלחתי לדמיין אותי כמנטורית שלו. תכננו שיגיע היום המתאים ונפגש פנים אל פנים. אפילו רונית הסכימה. לפני שבוע בערך הוא כתב לי שהיה רוצה שאלביש לו חגורת צניעות ואמנע ממנו את חופש העיסוק בזיין שלו. למרות שאני כנועה בנשמתי והנשלטת המקולרת של רונית, הרמתי את הכפפה והסכמתי לענוד לו כלובון וירטואלי. המשימה היתה מאוד פשוטה, אסור לגעת בזיין ואסור כמובן לגמור ללא הגבלת זמן. למעשה הוא קובע את הזמן. הוא יכול בכל רגע לסיים את המשימה ולפרוש. זה כמובן מאוד יאכזב אותי אבל ההחלטה היא שלו. קיבלתי דיווח ממנו פעמיים ביום. קבענו להפגש בהזדמנות הראשונה שאני בסביבה. רציתי לתת לו פרס על המאמץ כדי לעודד אותו לחקור את עצמו ואת היכולות שלו לעומק. בבוקר היום הגורלי הוא נשבר. שקלתי לבטל את הפגישה אבל היות ואני לא גבירה אכזרית ומחנכת קשוחה, החלטתי לוותר הפעם. הגעתי למפגש באיחור אופנתי ומצאתי את ה"ילד של השכנים". ממש כך, כמעט כמו שדמיינתי. הוא בקושי דיבר, כנראה מחוסר חמצן. רציתי לשתות קפה ולשוחח ולהכיר באמת אבל הפחד להראות איתי ממש שיתק אותו אז המשכנו לחוף. מצאנו פינה שקטה, פתחנו חלונות והיכרנו. אחרי חצי שעה בערך כשהדופק שלו כבר היה סדיר, היד שלי התחילה לטייל על הרגל שלו. את ההמשך אני אשאיר בינינו, אני יכולה רק לציין שמימשנו פנטזיה לשתינו. היכולות האוראליות שלו ראויות לציון לשבח. מקווה שהייתי מספיק טעימה עבורו. בדרך חזרה הצעתי שאקח אותו איתי לחברה טובה במשביר כדי שנמצא לו חזיה מתאימה. הילד היה על סף התקף לב. נצטרך להתקדם לאט יותר. המשימה הזו והמפגש הזה היה צעד ענקי עבורי. נהנתי מכל רגע בתהליך ומקווה שיהיה לזה המשכיות.
תודה לך ילד
להשתמע
דנה