לא ממש מוצאת את המילים להביע את סערת הרגשות שלי. זוכרים את הבר מהפוסט הקודם. אז ישבתי שם על הבר לבד כמעט שעה. מולי ישבו שתי נשים שלכדו את מבטי מרבית הערב. לא משהו סליזי אלא ממש הבנות של השכנים. אני כבר התכוונתי להתקפל אבל אז התפנו מספר מקומות לידן ואחת מהן סימנה לי לבוא לשבת איתן. זו היתה אהבה ממבט ראשון. ברוק וסטייסי הגיעו מניו יורק לטיול של שבוע. הן מאורסות אחת לשניה, מאוד מאוהבות וסקרניות. השיחה קלחה ואני נהניתי גם מתשומת הלב והפרגון שזכיתי לו מהן וגם מתרגול האנגלית שלי. בשלב מסויים החלטנו להתקפל, המשכנו לשוחח בחוץ אני בדרך לרכב ןהן למלון. נפרדנו בחיבוק חם ארוך והרגשתי שבאמת נגעתי בהן ואכפת להן ממני. לאחר שנפרדנן הן שמו לב שמאחורי צעדו שני זוגות והן לא אהבו את המבטים שלהם. מיד שתיהן הגיעו אלי וליוו אותי עד לחניה כדי שאף אחד לא יציק לי. אני הייתי על סף בכי מהתרגשות. נכנסתי לרכב ורציתי לשפוך כאן את הכל ואז נתקלת באדומה חדשה. אני כבר רגילה לאדומות סתמיות של מאונני מקלדת למיניהם ולא היו לי ציפיות מיוחדות. אני פותחת את ההודעה ומגלה מגילה של התנצלות מאת אחת הבלוגריות החביבות עלי. אני בולעת בשקיקה כל מילה וקוראת שוב הכל מההתחלה. ואז כבר לא יכולתי לעצור את עצמי והדמעות זלגו מעצמן.
אז ק', את לא טועה בתחושות שלך, אני אכן שונה מכל התת רמה שנתקלת בהם כאן ואני כותבת לך כאן כדי שכולם ידעו עד כמה את מיוחדת. זו תהייה תחילתה של ידידות מופלאה.