ידעתי שזה יקרה, שזה לא יגמר בטוב. אבל לא עשיתי שום דבר רע. הכל היה תמים וחברי ויפה והכי חשוב ספונטני. אז נכון לא סיפרתי לרונית שאני הולכת לפגוש אותה, גם לא כשישבנו בארומה והיא התקשרה. היה לי ברור מה תהייה התגובה שלה, אבל אני באמת צדיקה, אין לי על מה להתנצל ולהצטדק. בערב היינו אמורות לצאת לסרט עם זוג חברים אבל אחרי כל כך הרבה תירוצים ויתרנו עליהם והתכוונתי להזמין רק לנו כרטיסים ואז זה התחיל. סיפרתי לרונית על הפגישה שלי איתה בדרך הביתה. כשרונית זרקה את הנייד שלי בהפגנתיות, ויתרתי על הסרט כי אין לי כוונה לצאת איתה כשני זרים. מפה כדור השלג צומח במהירות. לא יכולה לבטא את התסכול כשאני לא מצליחה להעביר את התחושות שלי לרונית והיא הופכת לדרמה קווין תוך שניות. הראש מתפוצץ, אני על כדורים, בחצות חוזרת לעצמי אבל נאלצת לצפות בסידרה שלי בסלון. התחושות מוזרות, לא רגילה לזה, מצד אחד מתוסכלת שאין לי אפשרות לפרוק את הכעס ומצד שני מוצפת ברגשות שעוברים על הדמויות בסידרה שלי (אתה, אני, היא - שלישיה פוליאמורית מהממת). מפה לשם סיימתי עונה וחצי בחמש שעות. נכנסת למיטה בחמש וחצי ולא מצליחה לעצום עין. זהו, השישי כבר יהרס לי מעייפות ואז יגיעו עוד תלונות ונחרב את כל השבת. כרוניקה של הרס עצמי ידועה מראש. אנסה בכל זאת לגנוב איזו שעת שינה, אז בוקר טוב לכולכם וסופ"ש רגוע. שלי כבר לא.
לפני 5 שנים. 25 בינואר 2019 בשעה 4:23
