מסיימת יום עבודה במשרד עולה לרכב, פאה, אודם,
עגילים, שעון וטבעת, צמיד ומשקפי שמש. השיער מתבדר
ברוח והפלייליסט של שירי העצמה נשית בווליום גבוה.
ובחלומי....אני רואה אותי על הבמה שרה כל אחד מהם
כאילו שרתי אותם מאז ומעולם (טוב לא באמת שרה,
רק ליפסינג בינתיים אבל עם כל התאטרליות).
עד היום שבו ראיתי את היורופאלש במועדון הלימה לימה
הייתי מזמזמת בלב בלבד אבל משהו נפתח באותו הערב
או יותר נכון לומר שסכר נפרץ ומאז אני לא מפסיקה לשיר
ומדמיינת איך אני אראה על הבמה ומי ילווה אותי
וכמובן צריכה גם להקת רקדנים. כל פעם אני הופכת
לחנוך רוזן בהפקת פסטיגל.
יש לי כבר מספיק שירים להחזיק הופעה של שעתיים.
עכשיו נותרו רק הדברים הקטנים.
לגייס את אנה אהרונוב לכוריאוגרפיה, את היורופאלש
לליווי וכדי שיחזיקו אותי כשהרגליים שלי ירעדו, לסגור
את ההפקה עם צדי צרפתי, קצת פיתוח קול אחרי ניתוח
במיתרי הקול ואחרון חביב - לסכם עם רונית את היציאה
של דנה לאויר העולם בלי גירושים (אמרתי בקטנה, נכון?)
בתקופה האחרונה אני מנסה להרים קבוצת תמיכה
לקרוסיות ובגרסאות מתקדמות של המופע כל הקבוצה
מופיעה איתי על הבמה אבל זה כבר מדע בדיוני.
מבטיחה כרטיס חינם להופעת הבכורה לכל לייק. תגובות
ראויות יזכו את בעליהן למושב בגולדן רינג.
ועכשיו ממש ברצינות, בנות יקרות, אנחנו ממש צריכות
קבוצת תמיכה. גם תולעת שחיה בחרא חושבת שהיא בגן
עדן. כשהקבוצה הזו תרוץ, לא תבינו איך לא הקמנו אותה
קודם. אני מנסה לפנות בעדינות לאלו שיוצא לי לפגוש
בצאט, בהודעות ובמסיבות אבל הרוב הדומם עדיין כאן
ובפייסבוק ששם אני לא פעילה. תנצלו את המוטיבציה
שלי וגם את זו של ניצי ודורה, אל תתנו להזדמנות הזו
להתמסמס, אל תתנו לנו את האפשרות להרים ידיים.
אני לא זוכרת מי אמר את המשפט " תמיד זיהיתי את
ההזדמנויות שלי אחרי שהן כבר עברו "
במוקדם או במאוחר, אני אממש את החלומות שלי.
