יושבת בארומה, במקום הקבוע שלי רגע לפני
שהכרכרה הופכת חזרה לדלעת ואני לליכלוכית.
אתם מכירים את הסיפור על ההוא שהיה ניצול יחיד
ממטוס שהתרסק בלב ים והגיע לאי בודד?
כשהוא חוקר את החוף שאליו הגיע הוא רואה פתאום
יפיפיה בלונדינית רצה אליו, קופצת עליו ודורשת ממנו
שיזיין אותה. אחרי הזיון כשהם נרגעים הוא מזהה שזו שרון
סטון (עכשיו אתם מבינים עד כמה אני זקנה). וכך הריטואל
הזה חוזר על עצמו בכל יום במשך שבועיים. ואז אחרי
שבועיים כששרון רצה אליו, הוא עוצר אותה, מרים
גוש קטן של זפת ומצייר לה זקנקן ושפמפם,
מתרחק ממנה ואז רץ אליה מחבק אותה וצועק
"אחי, אתה לא מבין, אני מזיין את שרון סטון".
ככה בדיוק אני מרגישה כעת. משהו ענק מתחיל להתגלגל
אצלי ואני לא יכולה לספר. זה עדיין סוד. לא מפניכם אלא
מפניה. אני חייבת להצליח להפתיע אותה. יש יותר מדי
מעורבים בסיפור ואני חוששת שהכל ידלוף לפני שנגיע
לשיא. מבטיחה לשתף ברגע שאוכל אבל בינתיים תזדיינו
בסבלנות או פשוט תזדיינו...