כל כך הרבה זמן אני רוצה לחנוך ולהדריך
קרוסיות בתחילת הדרך. עד היום כולן
חיו בפחד מתמיד מחשיפה, מבושה
ואלוהים יודע מה עוד. אבל היום נפתח
פרק חדש. לאחר שיחות ארוכות בצאט
עם אחת הקרוסיות הבישניות הצלחנו
לתאם דייט בתל אביב. מי שמשוטט כאן
מכיר אותה בשם סיגל רז. כשהיא מגיעה
לתל אביב היא מקבלת הלם תרבות. סיגל
מגיעה מהדרום הרחוק. תדמיינו רחוק,
עכשיו עוד יותר. אז את החצי הראשון של
היום היא בלתה בים ובאלנבי ובערב נפגשנו
לדרינק בשפגאט. היה קשה להסביר לסיגל
את הבדלי המנטליות בין החיים בישוב הקטנטן
והשמרן שלה לבין הצעקנות התל אביבית.
אני מקווה שהצלחתי לגרום לה ללכת בגו זקוף
ולהתמודד בהצלחה עם מבטי העוברים ושבים.
בעיניים שלה הם לועגים לה, בעיניים שלהם
הם מפרגנים לה. ברגע שהמסר הזה יותמע בה
הכל יזרום לה בחופשיות ואני ארגיש סוף סוף
שתרמתי במשהו לקהילה שלנו. אז אם יש כאן
עוד בנות שצריכות ורוצות יד תומכת, קצת אומץ
לצאת החוצה ולראות שהשמיים לא נופלים, אני
כאן בשבילכן.
הכפפה לרגליכן, הגיע הזמן שתרימו אותה.
