כשספרתי לאחרונה את מספר הבלוגים שאחריהם
אני עוקבת הגעתי ל 80.
זה הרבה מדי בלוגים לתחזק ולעקוב. למזלי רובם לא כותבים בתדירות גבוהה אבל עדיין יש די הרבה.
יש את אילו שכאילו חיים בראש שלי. מעלים גיפים
שאני מפנטזת להיות חלק מהם והם מככבים
בפנטזיות שלי וכשאני מענגת את עצמי.
יש את המצחיקים והשנונים שהרבה פעמים
מרימים להנחתה ואז לאעומדת בפיתוי וחייבת
להשחיל תגובה מתחכמת.
יש את אלו שאני באמת רושמת תגובה רצינית
עניינית כאילו ישבתי באיזה פאנל.
ויש את החברות הקרובות שלי שאני אוהבת בכל ליבי.
הבלוגים שלהן הם תמצית חייהן ובמרבית הזמן
החיים האלה ממש לא פשוטים. כדי לקרוא את הבלוגים
האלה אני חייבת לנקות את הראש.
בדרך כלל לא יכולה אחר כך לעבור לפוסטים שטותיים
ולכן אני מבטיחה לעצמי למצוא זמן רגוע במהלך היום
ולהשאב לחיים שלהן. אבל כמו שאתם כבר מתארים
לעצמכם, זמן רגוע בחיי זה מושג אמורפי וכך יוצא
שדווקא את החברות שהכי קרובות לליבי אני מזניחה
כאן.
אז מכאן אני רוצה להתחייב לעצמי שמחר אחר הצהרים
מפילה את העט, סוגרת את המייל של העבודה ועד כניסת
החג למחרת אני משלימה את כל תשומת הלב
שהחסרתי מכן אהובותי.
ובהזדמנות זו מאחלת לכולנו
חג שמח
