איך אני יכולה לחיות בלעדייך?
איך קמים בבוקר בידיעה שלא אראה אותך?
איך נושמים בלעדייך?
אני כבר לא זוכרת...
גם לא רוצה לזכור..
ועכשיו
החלטת
ואנחנו כל הזמן סביב זה
וכואב
ומציק
ושורף
ומה האלטרנטיבה?
לתלוש את הלב החוצה?
ככה זה ירגיש לי אם יפסק בינינו
אתה יודע את זה
ואתה מנסה להיות מעל הכל
להבין אותי , להכיל אותי, להסביר שזה מה שיש
פעם אחר פעם
ובכל פעם זה כואב כמו בפעם הראשונה
לא יכולה לוותר
ממשיכה להאחז
ברעיון נושן שאולי יש לנו עתיד יחד
אבל זה רק שלי
אנחנו כבר לא חולקים יחד בחלום הזה
רוחות חדשות מנשבות בחייך
תקוות
ואני נאחזת בך בציפורניים
ואולי
אני צריכה לשחרר
ולו רק בשביל שתבין
שאי אפשר לוותר
אבל קשה לי
אני אבלה (מלשון אבלות) על הקשר הזה אם יסתיים
מקווה שאתה יודע מה אתה עושה
מקווה שבחרת טוב
בשבילך ובשבילי
יודעת רק שלעולם לא אחדול להיות שלך
ואם יסתיים
יסתיים באהבה גדולה
שלא תכבה בליבי עד סוף ימיי
ואולי זה הגורל שלי
לחכות לך בחלון
אולי יום אחד תבוא
ותקח אותי מהכל
אוהבת אותך עם כל הנשמה
כואב לי בגוף מרוב אהבה
ואולי צריכה לשחרר כדי לתת לך זמן לחשוב
לפני 13 שנים. 15 ביוני 2011 בשעה 19:21
