אוף היא עשתה לי חשק אז שוב אני כותב ...
איזה כיף לעמוד,לעצור שנייה את השגרה המטורפת שלנו ולהסתכל על ציר הזמן,
להסתכל מה הביא אותנו למה שאנחנו היום,איזה בחירות עשינו והאם היה טוב או לא.
במבט לאחור הרצף טעויות הזה שהביא אותי לדבר עם ידידה שלה באותה נקודה בזמן שהיה לי חופש,
אותה נקודה שהייתי חופשי לחלוטין ליהנות מלהטריף לגרות ולמשוך אותה אליי.
בנקודת זמן אחרת אולי הייתי מתעלם,חוסך,לא משקיע,מי יודע מה יכול לקרות בחיים.
אבל היה לי זמן,היא נגעה לי ללב,כזו נשמה,כזו מקסימה,מגרה ומסורה.
אז לקחתי את הזמן,השקעתי וחיכיתי..אני טוב בלהטריף...
עד שהיא באה אליי על ארבע מתחננת להישלט,להיות רכוש,להיות שלי.
ובאותה שנייה בזמן שקרתה בטעות הסכמתי.
לקחתי אותה להיות שלי,חינכתי,ליטפתי,הרגעתי כשצריך והתעלמתי כשצריך,התעללתי והכאבתי הכול כדי לחנך,ללמד לעשות ממנה זונה אמיתית.
הקשר נבנה,מי אני שאכחיש...היא שלי בגוף ובנשמה ואני מאושר.
היא כזו מסורה,כנועה ומקסימה מטורפת על כל הראש וטיזרית מצד אחד אבל כל כך כנועה בזמנים אחרים.
כמובן שתמיד יש על מה לעבוד אבל איפה הכיף בלי העונשים,החינוך ההטרפה והכוח.
אם נסתכל על ציר הזמן מאז ועד היום אני רואה איך התפתחת כלבה שלי,איך נהיית יותר כנועה ויותר צייתנית,שלי בכל מובן.עושה לי חשק לעשות סשן כל יום מחדש.
כשהתחלנו הגדרתי כללים,למידתי וחינכתי השקעתי והכאבתי הענשתי והתעללתי הכול בשביל שאני אוכל לעמוד כאן היום ולהגיד לך:
יפה מאוד צעצוע שלי,אני גאה בך את הופכת להיות הכלבה שתמיד ידעתי שאת מסוגלת להיות.
נ.ב. אל תאכזבי אותי שרמוטה..את יודעת שאני לא נוהג לאיים...
לפני 15 שנים. יום חמישי, 1 ביולי 2010 בשעה 17:59

