קראתי פוסט של מישהי שאמרה שהיא מתגעגעת לימי התמימות הוניליים שלה..
מצד אחד אני מסכים,החיים היו הרבה יותר קלים כדאגתי רק לרומנטיקה והאמנתי בקסם ובאושר..
היה כיף כזה לחלום חלומות ולהאמין שכולנו מושלמים ויהיה רק טוב..
אבל בשלב מסוים המציאות מתייצבת כמו שהיא והאשליות מתנפצות..
מהצד השני אני אוהב לשלוט,אני אוהב את מה שאני וטוב לי.זה לא מה שחשוב?
חסר לי החברים הונילים,זוכרים את הכיף שהיית מדבר עם החברים סקס,חוויות מטורפות והכול?
הכיף הזה כבר נשלל,אי אפשר כבר לדבר עם חברים על סקס כי הם בוהים בך בשוק..
אשליות קיימות בשביל להתנפץ,ואני מניח שבשלב מסוים פשוט החלטתי שאני מחפש יותר..
אני אוהב שליטה,אני צריך את זה,אין לי מושג מה אני אהיה בלי זה ואני גם לא מתכנן לבדוק
אז עם כל הכבוד לוניליות,תנו לי להכאיב,להתעלל ולהשפיט,לראות את הגאווה בעיניים של הנשלטת שלי כשהיא עומדת בציפיות שלי ואת הכאב כשאני מאוכזב,תנו לי את הכיף של ההצלפות ואת השקט לפני החדירה כשהיא על 4 עם כיסוי העיניים.
עזבו אותי משטויות,אני מת על מי ומה שאני....:)
לפני 15 שנים. יום שלישי, 6 ביולי 2010 בשעה 19:02