היום הנשלטת שלי עשתה טעות וכמובן כמו כלבה טובה היא סיפרה לי..
התאכזבתי..מה לעשות,בכל זאת ציפיתי ליותר אחרי כל המשמעת שהעברתי אותה.
סיפרתי לה כמה אני מאוכזב ממנה ומכך שאני לא יכול לסמוך עליה בלי להיות לידה.
אני בנאדם עסוק,רוב הזמן אני לומד,עושה שיעורים ורצף מטלות אינסופי.
אני לא תמיד זמין,ואני לא נמצא שם כדי להשגיח עליה כל הזמן,לכן זה ממש הפריע לי שיום אחרי שנפגשנו היא עושה את זה..זה אפילו לא משנה מה היא עשתה בכלל.
ברור שאני אעניש אותה כשניפגש,אבל בנתיים היא נענשת גם מהאכזבה שלי.
היא מזמן עברה את שלב הפרס והעונש,היא מזמן קיימת כדי שאני אהיה גאה בה.
אפשר לראות את זה באור שזורח לה בעיניים כשהיא עומדת במשהו קשה ולא נשברת וגם בדרך שהיא לא מסוגלת להסתכל עליי אפילו אם היא מאכזבת אותי.
כל ההקדמה הזו נועדה כדי להעלות שאלה,מה עדיף כדי לשלוט בשפחה,כאב נפשי או פיזי..
אפשר לחשוב שנפשי זה כלום אבל היא כל כך מצטערת עכשיו,בוכה כל היום ומתחננת לסליחה.
כאב פיזי זה אפקט מדהים,חזק אפקטיבי לחלוטין,אבל כאב נפשי נשאר..
עדיף כמובן להיזהר,לכל כאב יש תופעות לוואי משלו.
אני לא יודע אני משתמש במה שעובד עבורי במצב הנתון..לפעמים צריך רק שתי מילים כדי להכניע ולהוריד אותה על הברכיים בוכה ומתחננת לסליחה.
אכזבת אותי.
בלי קשר אני אחנך אותה כמו שצריך,אלמד אותה שאצלי אין שטויות והיא תהיה הכלבה הטובה שאני יודע שהיא יכולה להיות.אני לא אוהב להיות מאוכזב,במיוחד אחרי כל העבודה הקשה.
יהיה טוב,סדרת חינוך זה תמיד מגרה ומטריף:)
לפני 15 שנים. יום רביעי, 7 ביולי 2010 בשעה 22:04