סמסטר אחרון התחיל ואני לא מרגיש שונה,טיפה יותר עקשן וקצת יותר מנוסה אבל בסופו של דבר אותו אדם שהייתי בהתחלה.אבל זה כל כך לא נכון,עברתי מתמימות לטירוף והתרגלות.
להכול מתרגלים בחיים,אפילו לזה.
אני לא מסוגל לדמיין את עצמי בשום צורה אחרת,כמה דברים הייתי משנה,הרבה לא.
בסופו של דבר קל להסתכל אחורה ולשפוט,במיוחד את עצמי אבל ההחלטות שעשיתי הביאו אותי לאיפה שרציתי ונהייתי מי שרציתי להיות.
החיים ממשיכים,אני נשמע מדוכא?
אז שלא,יש הרבה שינויים והכול משתנה לי מול העיניים.
החברים מתבגרים החיים משתנים ואני עובר ממקום למקום בלי לתת לשום דבר לגעת בי..זה מוזר
אולי עוד לא הגיע הזמן שלי להתבגר? אולי כבר התבגרתי מי יודע ...
אני שמח וחושש מהעתיד,אבל כשאין פחד החיים כל כך משעממים לא?
אני רק יודע דבר אחד,לא משנה מה יקרה,לא משנה לאן נגיע אני אצליח,יהיה טוב והכול יסתדר.
ואם לא?
דבר אחד שהשליטה מלמדת אותך זה להיאבק על מה שמגיע לך.לא לוותר,לא להיכנע.
בסופו של יום אחרי שנפלת חזק,אתה מותש והכול כואב אני אקום ואשיג מה שמגיע לי.
עבדתי קשה בשביל זה.אסור לוותר עכשיו.
לפני 14 שנים. יום שישי, 11 במרץ 2011 בשעה 12:50