הוא היה בהרים...
הסתובב סביב המבצר
ואז בסתר בסתר התגנב אל הכפר
ואף אל ביתה של הנסיכה בקצה קצהו של הכפר
לא היה דבר שהם רצו יותר מהדבר אותו הם ידעו שלא יעשו
אז הם דברו
ושתקו
הוא אחז בה
והיא בו
והם נפרדו
הוא הבין סוף סוף איזה שד רודף אותה
היא מפחדת מהשד הטוב...
היא מפחדת - וזה בסדר לפחד
היא מפחדת מהשד הטוב - וזה הכי הגיוני בעולם
הטוב מפחיד בזה שהוא קיים ואפשרי - אבל חמקמק כל כך
ואז פתאום השדים הרעים חוגגים כל כך
אז אולי לא כדי לפגוש אותו כלל...
אולי כדאי להשאר עם היום יום
עם הכאב
עם זה שהיא יכולה (לשנוא ?) ועם היכולת (לשנוא?) את עצמה
הטוב קשה לה
והוא, נווד של טוב..
לוחם שקט
סייר של מדבר
מייסר את אנשיו קילומטרים ארוכים במדבר - ציוד כבד על גבם
מלמד אותם התקדמות של יום ושל לילה של חום ושל סערה
נותן להם רגע מנוחה בפסגת ההר וממשיך איתם בדרך
קשוח ודורש עוד ועוד
אבל הוא נווד של טוב
הם יודעים זאת והם עושים כדבריו פשוט כי הם מתמסרים אליו
לא מפחד עונשו וכעסו
והנסיכה, היא זיהתה מיד את הטוב
והיא חוששת ממנו כל כך
והנווד יחזור לנדודיו
מקווה - שפעם פעם אולי היא תרצה את הטוב
ולו קצת
והוא יוכל להעניק לה קצת ממנו
לספר לה סיפורי מדבר, ואגדות ששמע בנדודיו
כי לו טוב, רק שהוא מעניק מהטוב סביבו...
קשה לחשוב בשיא הקיץ על החורף הקרב
אבל הנווד אוהב את החורף במדבר
את איתני הטבע כועסים
ואת ההתמודדות איתם
הוא מחכה להם שירגיעו את סערות ליבו
והוא מתכנן להתרחק קצת מההרים
לחשוב...