הרי ירושלים בקיץ, חודש ארוך של הרפתקאות משימות
הנווד סייר שם בהרים, אימן את אנשי המלך, גישש וריגל
החודש הזה היה לו קשה מכל תקופת המדבר שלפני
הוא עבר אל מול הכפר שלה, לעיתים לקראת שקיעה עמד על הרכס ממול והשקיף למרחוק, ניסה לדמיין מה היא עושה.
והמשיך לדרכו, לעוד משימה, לעוד הרפתקאה
ושוב חלף אל מול כפרה – נזהר לא להתקרב כדי לא להיכוות....
פעם אחת התקרב ממש, ליבו הלם כבמשימה הנועזת ביתר בעורף האויב, והטמין שי קטן עבורה, שי שהיה יקר לו – וקיווה שיהיה גם משמח עבורה.
הקרבות עברו צפונה – ולבקשת המלך הוא הצטרף לכוחות בגליל – תורם מנסיונו, מהכרתו את השטח, מסייר שם בהרים, מחפש נוצות, סימנים עבורו....
בתום הקרבות והסיורים בהרי הצפון המרוחקים טיפס להר הגבוה שמעל לנמל
אותו נמל בו פגש בה לראשונה
בו למד את ניחוח צוארה – עוד לפני שידע שדרכם יצטלבו שוב
שם על ההר הגבוה, פגש שוב את האישה המסתורית ההיא
אשת איש סוערת ויפה, שהייתה נוהגת לסלק את אישה מביתה – כאשר הרגישה שהנווד מסתובב לו בצפון
הם סערו שעות ארוכות
גוף אל גוף, היא היתה לו אישה ונערה, היא עשתה לו את כל מה שאהב והוא סער בעוצמה בתוכה
היא נתנה לו את כל גופה ותשוקתה
והוא עשה בא את כל מה שגופו החסר כל כך היה צריך
אחז בה בעוצמה, הופך אותה לחסרת אונים ואותו לשולט היחיד בעונג שלה, מביא אותה לתחושות של כאב ועונג ורטט, לעוצמה אחר עוצמה
שעות ארוכות, שניהם רוגשים וסוערים
ואחרי, כמו תמיד
שכבו צמודים
רכות גופה עטופה בגופו השרירי
והיא אמרה לו בפשטות – "לא היית כאן היום, הגוף שלך היה – אתה לא"
והא שכב חבוק בה
גופו מזיע, ונשימותיו איטיות אחרי הסערה
אוחז בה וחושב
על שני ימים מיוחדים, אחד אל מול הים הגדול, והשני בכפרה בהרים, על תשוקה שבערה בהם כאש
על שפתיים שנצמדו בעוצמה שלא חש כמותה מעולם
על זרועות שחיבקו ולא רצו לשחרר – עד שלא הייתה להם ברירה
על תחושות של גוף שהגיעו ממקומות שהם לגמרי מעבר לגוף
על מבט בעיניים שהיה מאושר וכואב גם יחד
והבין שבאמת לא היה איתה היום
ולא באף יום
שהתחושות שלו מעכשיו יהיו בצל אותן דקות ספורות ועוצמתיות
ויש לו אופציה אחת בלבד
לחכות לבוא החורף הקרב
לרדת חזרה למדבר הרחוק בדרום
לחפש את השלווה שלו ואת מה שנכון לו שם, הרחק מהכאב בהרים
