הנווד תכנן לרדת למדבר
בצפון הוא כבר לא היה מסוגל יותר להיות
הכל העיק סביבו
הנסיכה שלחה לו לעיתים מכתבים ופתקים עם שליחים עלומים, אבל היא לא קראה לו לבוא
והוא ידע שעד שלא תקרא לו – הוא לא יבוא
נשות ירושלים והשפלה היו צמאות ומשתוקקות, חלק מהן היו רחוקות מבעליהן, וחלק קרובות אך מנותקות, וחלקן פשוט לא מלאות, בתקופה כה קצרה הוא נתקל בנשים של מלכים ואבירים ורוזנים וחוואים וכפריים – שלכולן משותף דבר אחד התשוקה והחוסר – והוא לא יכל ולא רצה להשביע אותו.
כל פעם שהשביע חוסר שכזה חש איך הריק גדל בתוך תוכו....
אז הוא תכנן את מסעו למדבר – בראש אנשיו, ועמד לצאת ואז הגיעה המגפה, הפילה בהם ועצרה אותו מלנוע דרומה
והוא יודע שיוכל לעצירה הזאת ימים בודדים בלבד, כמו כבלים שהוא חייב להשתחרר מהם
ואין דבר שהוא רוצה וצריך וחייב יותר מאשר לצאת שוב למדבר, אולי עוד שבוע אולי עוד שבועיים
עם מישהי שתברח לשם לצידו, אולי בת מדבר אמיתית צרובת שמש, אולי מישהי מארצות הצפון שצריכה להתכסות כל כולה מאימת השמש, העיקר שליבה יהיה פתוח להקשיב ועינייה פקוחות להביט, וכף ידה להרגיש
לא אחת מאותן נשות השפלה שמחפשות להשלים את תשוקתן
אחת שיוכל לפתוח את נפשו כלפיה, לשתוק איתה ימים ולילות במדבר, להציץ אל תוך תוכה .....
