בשבועיים האחרונים מצאנו לנו הרבה זמן של יחד...
גם ביום יום
וגם קצת בלילות...
בדקנו שוב את השרשראות ואת החבלים, את העונג המדהים, את הכאב ואת התשוקה
את השעות היפות שלפני ואחרי...
הליכה בטיילת לאורך הים, לחלוק פיצה וספגטי במסעדה על החוף, סתם להתחבק
לפתוח את הבוקר עם שתי שקיות שוקו יוטבתה, ושתי שקיות מוקה יוטבתה, ועוגת קינמון, לנסוע לנו יחד באוטו
ואז היום כמה שעות אחרי, את כותבת לי את זה, ואני רק מחכה למפגש הבא....
המילים של סיד :
באותו רגע קלטתי שהשקט הזה שיש לי בראש כרגע, בעצם היה שם בכמה השעות האחרונות, רק שהוא תוך שניות נעלם בתוך הברדק של החזרה למציאות.
היה לי כל כך נעים להרגיש אותו שוב.
לשמוע את המחשבות שלי חוזרות אחורה, לתחושות המטורפות ולזרמים האינסופיים שעברו לי הבוקר בגוף…
היה לי נעים להזכר בריח שלך.
ובטעם שלך.
ובצליל של המתכת, ובקרירות שלה.
וברטט של כל מה שהצמדת אלי,
ובדקירות של הגלגל,
ובכאב של האימפקט העוצמתי שהענקת לי…
ובנשיקות.
וברגע שהיו לי בבת אחת כמעט יותר מדי תחושות משיכולתי להרגיש, והייתי צריכה את החיבוק שלך והרגשת את זה ותוך רגע באת לפני ומשכת אותי אליך והחזקת חזק וחזרתי לנשום…
כשרק העמדת אותי על ארבע על המיטה, לפני הכל,
עברה לי מחשבה בראש.
שלוש שנים וחצי והמגע שלך עדיין מרעיד אותי בשניה שהיד רק מתחילה ללטף לי את התחת.
שלוש שנים וחצי ואתה עדיין רוצה ללטף לי את התחת.
נהייתי רגשנית וקצת קיטשית, אבל אז…
השרשראות התחילו לעטוף אותי, ונמסתי לתוכן,
והספנק החזק שהנחתת עלי שחרר את התודעה סופית.
לא הייתי יותר אשה בחדר, במיטה.
הייתי בתוכי ובתוכך ובערבוב הבלתי נגמר שלנו. ורק רציתי שתמשיך לגעת ולחדור ולהרטיט וללטף ולנשק,
ולא ויתרת לי אבל כן הגבת לכל מה שהייתי ולכל מה שהשמעתי (אלוהים, זה מביך ומרגש להזכר בקולות שיוצאים ממני ברגעים האלה…), וחיית הבר הפראית פרצה ממני בעוצמה שלא הרגשתי כבר המון המון המון זמן…
אני לא רק הילדה שלך,
ולא רק הזונה שלך,
אני גם הפרא שלך…
ואתה שלי.
תודה שאתה מזיין אותי כמו שרק אתה יודע,
תודה שאתה משחק בצעצוע שלך ובצעצועים של הצעצוע שלך,
תודה שאתה מרגיש אותי ושומר עלי,
תודה שאתה דורש ולא מוותר לי,
תודה שאתה מעיז להיות איתי מי שאתה…
זה היה בוקר מיוחד ממש.