רָזֵי רָזִים

לֹא פַּעַם, בַּקַּיִץ, עִם רֶדֶת הַיּוֹם,
לְאוֹר הַשְּׁקִיעָה הַדּוֹעֵךְ,
הָלַכְתִּי אֵלַיִךְ וְעֵת אֲרֻכָּה
הִקְשַׁבְתִּי לְקוֹל זִמְרָתֵךְ:
"קָטָן הוּא וְדַל הוּא חַדְרִי,
וַאֲנִי בּוֹ שָׁרוּי עֲרִירִי..."

וְחַי בִּי הַזֵּכֶר הַזֶּה הַנּוֹהֵר,
הַשֶּׁקֶט הַזֶּה וְהָרֹךְ,
וּמֶתֶק-הָעֶצֶב אֲשֶׁר זִמְרָתֵךְ
יָדְעָה עַל הַנֶּפֶשׁ לִנְסֹךְ.
"קָטָן הוּא וְדַל הוּא חַדְרִי,
וַאֲנִי בּוֹ שָׁרוּי עֲרִירִי..."

וְיֵשׁ כִּי נִדְמֶה לִי, עִם רֶדֶת הַיוֹם,
בִּשְׁלֹט בִּי תוּגַת-דִּמְדּוּמִים,
עֲדַיִן כְּקֶדֶם קוֹלֶטֶת אָזְנִי
הַלַּחַן הַהוּא הַתָּמִים:
"קָטָן הוּא וְדַל הוּא חַדְרִי,
וַאֲנִי בּוֹ שָׁרוּי עֲרִירִי..."