רָזֵי רָזִים

כָּל הַצִּפּוֹרִים כְּבָר שָׁכְבוּ לִישׁוֹן
לְכָל הַבַּחוּרִים הָעֶרֶב יֵשׁ פְּגִישׁוֹת
כָּל הַבַּחוּרוֹת בְּבִגְדֵי שַׁבָּת
וְרַק אֲנִי כְּמוֹ נֵר שֶׁנָּמֵס לְבַד

תַּגִּידִי –
    כֵּן כֵּן, לֹא אָז לֹא
    הַחַיִּים הֵם סֶרֶט
    כֵּן כֵּן, לֹא אָז לֹא
    סֶרֶט מְשֻׁגָּע
    כֵּן כֵּן, לֹא אָז לֹא
    אִם לֹא אַתְּ אַחֶרֶת
    כֵּן כֵּן, לֹא אָז לֹא
    הַחַיִּים הֵם חֲגִיגָה
    וַאֲנִי צָעִיר.

יֵשׁ לִי בַּפִּנְקָס חֲמִשִּׁים כְּתוֹבוֹת
אָז אֵיךְ אֵין אַף אַחַת שֶׁמַּסְכִּימָה לָבוֹא
כָּל הַחֲבֵרִים בֶּטַח מְבַלִּים
וְלִי אֵין אַף אַחַת שֶׁתִּהְיֶה שֶׁלִּי.

יֵשׁ בַּטֶּלֶוִיזְיָה תָּכְנִית חוֹבָה
יַגִּישׁוּ לִי קָפֶה וְגַם עוּגָה טוֹבָה
אִמָּא לִי תַּצִּיעַ אֶת הַמִּטָּה
אֵלֵךְ לִישׁוֹן מֻקְדָּם כְּמוֹ תִּינוֹק קָטָן.

כֵּן כֵּן, לֹא אָז לֹא...
 

מָחָר, אֲנִי אֶהְיֶה כֹּה רְחוֹקָה
אֶל תְּחַפְּשוּ אוֹתִי
מִי שְיֵדַע לִמְחוֹל -
יִמְחַל לִי עַל אָהַבְתִּי,
הַזְּמָן יַשְׁקִיט הַכֹּל
אֲנִי הוֹלֶכֶת לְדַרְכִּי.
זֶה שְאָהַב אוֹתִי יָשׁוּב לִשְׂדוֹתֵּיכֶם -
מִן הַמִּדְבָּר.
וְהוּא יָבִין - אֲנִי חַיִּתִּי בֵּינֵיכֶם
כְּמוֹ צֶמַח בַּר.

אֲנִי רוֹצָה לִפְקוֹח אֶת עֵינַי
לִצְמוֹח לְאִיטִי.
הִרְבֵּיתִי לַחֲלוֹם
הַחֲלוֹמוֹת טַרְפוּ אוֹתִי,
רָצִיתִי לְנַחֵם -
אֲבָל מָרְדָה בִּי תְשׁוּקָתִי.
הָיָה מִיקְסַם יַלְדוּת, הָיְתָה גַּם סְעָרָה
בִּזְרוֹעוֹתַי.
אֲנִי יוֹדַעַת שְהֵדְלִיקָה אֵשׁ זָרָה
אֶת לֵילוֹתַי.

הָיוּ, הָיוּ עֲרְבֵי גַּעְגּוּעִים
הָיוּ יָמִים טְרוּפִים.
הָיָה כְּאֵב חָבוּי
וּרְגַעִים מְכוּשַׁפִים.
אֲנִי אֶזְכּוֹר מַבָּט
מַגָּע יַדַיִים בִּכְתֵפִי.
אֲנִי אֶהְיֶה לְצֵל חוֹלֵף בִּשְׂדוֹתֵּיכֵם
לְסּוֹד נִסְתָּר.
הֶיוּ שָׁלוֹם, אֲנִי חַיִּתִּי בֵּינֵיכֶם
כְּמוֹ צֶמַח בַּר.

לְזִכְרוֹ שֶׁל שְׁמוּלִיק קְרַאוּס
הַיּוֹצֵר וְהַמַלְחִין הָעֲנָק שֶׁהָלַךָ הַשָּׁבוּעַ לְעוֹלָמוֹ
וְהוֹתִּיר לָנוּ מוֹרֶשֶׁת נִפְלְאָה~

זֶה קוֹרֶה
שְׁהַדֶרֶךְ מִתְּמַשֶׁכֶת
זֶה קוֹרֶה
יֵשׁ לָלֶכֶת, לָלֶכֶת.

שׁוּם דָּבָר לֹא יָדוּעַ
לֹא שָׁנָה, לֹא שָׁבוּעַ
יֵשׁ לָנוּעַ, לָנוּעַ
וְלַחְשוֹב שֶּׁהָיִיתִי יָכוֹל
לַחֲזוֹר עַל הַכֹּל
אֲבָל בֶּן אָדָם
זֶה קוֹרֶה.

זֶה קָרָה
שְׁהַדֶרֶךְ הִתְמַשְׁכָה לִי
זֶה קָרָה
לֹא יָדַעְתִּי אֵיך זֶה בָּא לִי.

שׁוּם דָּבָר לֹא יָדוּעַ
לֹא שָׁנָה, לֹא שָׁבוּעַ
יֵשׁ לָנוּעַ לָנוּעַ
וְלַחְשוֹב שֶּׁהָיִיתִי יָכוֹל
לַחֲזוֹר עַל הַכֹּל
אֲבָל בֶּן אָדָם
זֶה קָרָה.

זֶה יִקְרֶה
וְאוּלַי בְּסוֹף הַדֶּרֶךְ
שְׁנִּרְאֶה,
כִּי הַדֶּרֶךְ מִתְּמַשֶׁכֶת.

שׁוּם דָּבָר לֹא יָדוּעַ
לֹא שָׁנָה, לֹא שָׁבוּעַ
יֵשׁ לָנוּעַ, לָנוּעַ
וְלַחְשוֹב שֶּׁהָיִיתִי יָכוֹל
לַחֲזוֹר עַל הַכֹּל
אֲבָל בֶּן אָדָם
זֶה יִקְרֶה.

"כִּי אֶת-כָּל-זֶה נָתַתִּי אֶל-לִבִּי, וְלָבוּר אֶת-כָּל-זֶה, אֲשֶׁר הַצַּדִּיקִים וְהַחֲכָמִים וַעֲבָדֵיהֶם, בְּיַד הָאֱלֹהִים; גַּם-אַהֲבָה גַם-שִׂנְאָה, אֵין יוֹדֵעַ הָאָדָם--הַכֹּל, לִפְנֵיהֶם ". (קהלת ט`, א`)

בֵּין הָאָפֵל לַנִסְתַר
בֵּעוֹלָמֵנוּ הָמַר
אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ עוֹד תִּקְוָה
קוֹרְאִים לָזֶה אַהֲבָה
וּמְחַכִּים לְבוֹאָה 

בֵּין הָאֶתְמוֹל לֶעָתִיד
בֵּין הָאוֹצָר לַתַחְתִּית
אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ עוֹד תִּקְוָה
קוֹרְאִים לָזֶה אַהֲבָה
וּמְחַכִּים לְבוֹאָה

בֵּין הַבִּלְבּוּל לַאָסוֹן
תֵּדְעוּ שֶׁיֵּשׁ פִּתְרוֹן
קוֹרְאִים לָזֶה אַהֲבָה

בֵּין הַזִיוּף לָאֱמֶת
בֵּין כָּל מַה שֶׁחַי לְמֵת
יְשֵׁנָה אַהֲבָה

יֵשׁ בִּי אַהֲבָה
וְהִיא תִּתְּעוֹרֵר וֵתִּיגַע
יֵשׁ בִּי אַהֲבָה
וְהִיא תֶנַצֵח

בֵּין הַשְׁפִיוּת לַשֵׁינָה
בֵּין הַיַּלְדוּת לַזִקְנָה
אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ עוֹד תִּקְוָה
קוֹרְאִים לָזֶה אַהֲבָה
וּמְחַכִּים לְבוֹאָה.

כָּל הַצִּפּוֹרִים כְּבָר שָׁכְבוּ לִישׁוֹן
לְכָל הַבַּחוּרִים הָעֶרֶב יֵשׁ פְּגִישׁוֹת
כָּל הַבַּחוּרוֹת בְּבִגְדֵי שַׁבָּת
וְרַק אֲנִי כְּמוֹ נֵר שֶׁנָּמֵס לְבַד

תַּגִּידִי –
    כֵּן כֵּן, לֹא אָז לֹא
    הַחַיִּים הֵם סֶרֶט
    כֵּן כֵּן, לֹא אָז לֹא
    סֶרֶט מְשֻׁגָּע
    כֵּן כֵּן, לֹא אָז לֹא
    אִם לֹא אַתְּ אַחֶרֶת
    כֵּן כֵּן, לֹא אָז לֹא
    הַחַיִּים הֵם חֲגִיגָה
    וַאֲנִי צָעִיר.

יֵשׁ לִי בַּפִּנְקָס חֲמִשִּׁים כְּתוֹבוֹת
אָז אֵיךְ אֵין אַף אַחַת שֶׁמַּסְכִּימָה לָבוֹא
כָּל הַחֲבֵרִים בֶּטַח מְבַלִּים
וְלִי אֵין אַף אַחַת שֶׁתִּהְיֶה שֶׁלִּי.

יֵשׁ בַּטֶּלֶוִיזְיָה תָּכְנִית חוֹבָה
יַגִּישׁוּ לִי קָפֶה וְגַם עוּגָה טוֹבָה
אִמָּא לִי תַּצִּיעַ אֶת הַמִּטָּה
אֵלֵךְ לִישׁוֹן מֻקְדָּם כְּמוֹ תִּינוֹק קָטָן.

כֵּן כֵּן, לֹא אָז לֹא...
 

אֲעוֹלֵל כַּגֶּפֶן

שְׁאֵרִית הָרַחַשׁ

וְאֶשְׁלַח מִנְחָה לָךְ

מִזִּמְרַת לִבִּי –

כָּל שֶׁיַּד הָעֶצֶב

לֹא עָקְרָה מִשֹּׁרֶשׁ,

שֶׁקְּדִים-הַזַּעַם

לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי.

אֲרַפֵּד הַטֶּנֶא זִכְרוֹנוֹת כִּנֶּרֶת,

וֶרֶד שְׁמֵי הַבֹּקֶר

בֵּין עֲצֵי הַגָּן,

זְהַב הַצָּהֳרַיִם

בְּמֶרְחָב רוֹגֵעַ

וְלִילַךְ הָעֶרֶב

עַל הָרֵי גוֹלָן;

זֵכֶר לֵיל הַסַּהַר

עַל חֶלְקַת הַמַּיִם.

זוֹ תְּרוּעַת הָאֹשֶׁר

בַּעֲלוֹת יָמַי,

כְּבִשְׁנִי תוֹלַעַת

בָּהּ אֶקְשֹׁר הַטֶּנֶא

וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ –

הֲתִשְׂמַח לַשַּׁי?

רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.
צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,
גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ
רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.

גַּם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת –
דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,
יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,
יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.

כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע
פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.
לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?
לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

וּבְעֵת רַחֲמִים, בֵּין-הַשְּׁמָשׁוֹת,
שְׁחִי וַאֲגַל לָךְ סוֹד יִסּוּרָי:
אוֹמְרִים, יֵשׁ בָּעוֹלָם נְעוּרִים –
הֵיכָן נְעוּרָי?

וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:
נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;
אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –
מַה-זֹּאת אַהֲבָה?

הַכּוֹכָבִים רִמּוּ אוֹתִי,
הָיָה חֲלוֹם – אַךְ גַּם הוּא עָבָר;
עַתָּה אֵין לִי כְלוּם בָּעוֹלָם –
אֵין לִי דָבָר.

הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן-תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת.

הִיא יוֹשְׁבָה לַחַלּוֹן

וְשׂוֹרְקָה שְׂעָרָהּ,

בְּעֵינֵיכֶם הִיא פְרוּצָה

וּבְעֵינַי הִיא בָרָה.

מַר לִי מָר, לִבִּי

הַיּוֹם עָלַי רָע,

אִם רָחֵלָה אֵינֶנָּה

אֲנִי אָנָה בָא?

פֶּה יֵשׁ לַבְּרִיּוֹת

וְהוֹלְכוֹת הֵן רָכִיל,

אַךְ רָחֵלָה לִי הִיא

וְאָנֹכִי לְרָחֵל.

בָּעֶרֶב כִּי-אֵצֵא

אֶל מִשְׁעוֹל הַקָּמָה

וְרָחֵלָה אֵין עִמִּי

אֵין עִמִּי הַנְּשָׁמָה.                                 

שִׁבֳּלִים, גִּבְעוֹלִים,

לְרָחֵלָה שְׂאוּ שְׁלוֹמִי

וַעֲנוּ בִי: אִם תְּאַחֵר

וָמַתִּי בִמְקוֹמִי.

פְּגִישָׁה, חֲצִי פְּגִישָׁה, מַבָּט אֶחָד מָהִיר,

קִטְעֵי נִיבִים סְתוּמִים – זֶה דַי...

וְשׁוּב הֵצִיף הַכֹּל, וְשׁוּב הַכֹּל הִסְעִיר

מִשְׁבַּר הָאֹשֶׁר וְהַדְּוָי.

אַף סֶכֶר שִׁכְחָה – בָּנִיתִי לִי מָגֵן –

הִנֵּה הָיָה כְּלֹא הָיָה.

וְעַל בִּרְכַּי אֶכְרַע עַל שְׂפַת אֲגַם סוֹאֵן

לִשְׁתּוֹת מִמֶּנּוּ לִרְוָיָה!