כמה פוסטים היום בקבוצות בפייסבוק הביאו אותי לרתוח מעצבים על טיפשותם של אנשים, ואז לתשישות מוחלטת.
רובם, למרבה הפלא (🤭), פורסמו על ידי "Group Member" (קרי: באנונימיות).
חלקם היו כביכול שאלות, אבל מעצם הפוסט ומתגובות הכותב (למי שלא יודע, כמפרסמים פוסט אנונימי בפייסבוק ניתן גם להגיב באנונימיות, ורק כותב הפוסט יכול להגיב בתור "Group Member" בפוסט שלו) היה ניתן להבין שמי שכתב אותם חיפש חיזוקים לדברים המוטעים (לכל הפחות) או הדפוקים / מתעללים (במקרה הגרוע) שהוא עשה.
חלק אחר הם פוסטים שסתם מעצבנים אותי, מעצם היותם, אבל אני לא אכנס אליהם כי זה כבר לגמרי שלי.
העניין הוא, שבפוסטים שכן הגבתי אליהם התגובות שלי קיבלו תגובות ממש חיוביות, והערות בסגנון "כך צריך שולט להתנהג". וזה מוזר לי. וכאן אנחנו נכנסים אל "איזור הדמדומים" של המוח שלי.
מאז שאני זוכר (שימו לב, לא "מאז ומתמיד", אני פשוט לא זוכר מתי זה התחיל) אני פשוט יודע שיש בי צד נוראי, יש בי מפלצת שאני נלחם מדי יום להכניע ולהדמים. אני יודע שיש בי חלק רע, כי יש לי רעיונות נוראיים לעינויי תופת, רעיונות שרק מפלצת יכולה לחשוב עליהם.
לפני זמן לא רב היו אצלנו כמה ידידות, שבאו בעיקר על מנת שנרים לעצמנו את מצב הרוח, קושקה הייתה במצב רע, וגם שתיים מהן היו במצב רע, והחלטנו שיאללה - נפגשים אצלנו ובוכים יחד עד שהכל יוצא החוצה. העניין הוא שכשאצלי הכל התחיל לצאת זה היה מערבולת של שנאה עצמית, הלקאה עצמית ובסופו של דבר משהו בי התעורר. המפלצת שהייתה רדומה כל כך הרבה זמן, My inner demon, פתאום הרים את ראשו. רצה הגורל ואחת מהן החליטה לבחון את היכולת שלי, כי דיברנו על כך שעם פניקס (שהייתה שם) מעולם לא הגעתי ליותר מ-10% מהיכולת שלי. הסברתי את זה על ידי טענה שזה מה שהיא הייתה צריכה וזה מה שעשה לה טוב באותו זמן, ולכן מעולם לא נתתי לזה לעלות מעבר לזה. אמרתי גם שעם קושקה אני בדרך כלל נותן לעצמי להגיע לבערך 60-70 אחוז מהיכולת שלי, כי אני פוחד שהמפלצת תשתחרר אם אשתמש ביותר מזה.
הסשן שקרה באותו יום, עם שתיים מהידידות שלנו, הביא אותי לדום ספייס הראשון שחוויתי מזה שנים. אלא שאז, כשתשומת הלב שלי ירדה לרגע… הוא התעורר. הוא התעורר and he was out for blood, במזל הידידה השניה שהצטרפה לסשן הזה היא בעלת יכולת ספיגה יוצאת דופן (כמעט כמו זו של קושקה 😉), והיא ספגה את כל מה שהיה לשד שלי לתת.
המסקנה שלי מכל זה הייתה שאין שום סיכוי שאתן לשד הפנימי שלי להשתחרר שוב. אין שום סיכוי שזה יקרה, כי מה שהרגשתי אחרי כן היה ההרגשה הכי רעה שאי פעם הרגשתי.
למען האמת, עם זאת, באלקטרז האחרון נתתי לעצמי להיכנס קצת לדום ספייס בסשן שהיה לי עם קושקה. הפעם הצלחתי גם לשמור על המפלצת עמוק עמוק בפנים, ולא לתת לה לצאת ולהשתולל.
אבל עכשיו, פתאום אני יותר ויותר מקבל תגובות שתופחות לי על הגב ומחמיאות לי על כמה אני שולט נהדר. וזה מוזר לי. כי מעולם לא ראיתי את עצמי ככזה. מעולם לא ראיתי את עצמי כמישהו שאפשר ללמוד ממנו, מעולם לא ראיתי את עצמי כמישהו שיש לו ידע וניסיון לחלוק עם העולם.
אני חייב למצוא איך אני מתמודד עם ה"מעמד" החדש הזה שלי. ושיהיה לי בהצלחה.
בינתיים אני עדיין מרגיש כמו מפלצת. לכן…
