לא מזיק, ברובו

עורכת הדין הצמודה שלי מכריחה אותי לשים דיסקליימר לפני הפוסט הבא, ולכן:

כל מה שנכתב בפוסט הבא נכתב בהומור, ואין לייחס לו כל משמעות אמיתית מעבר למילים. אין בדברים הבאים כל הצעה או הנעה לפעולה, וכל מי שמבין אחרת עושה זאת על דעת עצמו בלבד.

אני אומר, כמו כמה אנשים שדיברו לאחרונה, שצריך לשנות את הטרמינולוגיה (או הטורמינולוגיה, או מה שזה לא יהיה...). למשל:

• ברור לכולם שרצח זה רע, ולהרוג מישהו זה לגמרי פסול. זה ברור, ואין מה להסביר למה. מצד שני Assisted suicide is completely legit.*
• ברור לכל שלגנוב זה לא בסדר. גם פה אין מה להסביר, ואסור לגנוב שום דבר. מצד שני, שינוי ייעוד זה לגמרי לגיטימי. למשל: זה לא משנה, נניח, שהפרארי הזאת מיועדת להיות שייכת לאיש עם החליפה שכרגע יצא ממנה, אנחנו נשנה את הייעוד שלה כך שהיא תהיה מיועדת להיות שייכת לי.

זהו, זה הכל להפעם. Thank you for cumming to my TED talk.

* אין שום סיבה להתקטנן עם העובדה שהאדם לא לפגוע בעצמו, מספיק שאני רציתי לפגוע בעצמו.

אני אתכוב את הדיסקליימר שוב, כי עורכת הדין מתעקשת על כך:

כל מה שנכתב בפוסט הזה נכתב בהומור, ואין לייחס לו כל משמעות אמיתית מעבר למילים. אין בדברים כל הצעה או הנעה לפעולה, וכל מי שמבין אחרת עושה זאת על דעת עצמו בלבד.

תודה רבה,

אני הייתי דריזטפול

אמנם זה סוף עידן בליברפול, קבוצתי האהובה. יורגן עומד לעזוב אותנו בסוף העונה, וזה בהחלט רגע מאד עצוב עבורי כאוהד.

אמנם עברנו גם טלטלה לא קלה השנה, כאשר לאחר השבעה באוקטובר, בדומה לכל מועדון אנגלי, לצערי, גם ליברפול לא הוציאה שום הודעת תמיכה באוהדים הישראלים שנחטפו לעזה ו/או נרצחו במתקפה הפסיכית והנוראית ביותר שהעם הזה חווה מאז השואה. אבל האהבה לקבוצה חזקה ממני. אמנם לקחתי הפסקה, והתרחקתי מהקבוצה לכמעט שלושה חודשים, אחרי אירועי השבעה באוקטובר, לא צפיתי במשחקים, הסרתי את שירי האוהדים מהפלייליסט שלי ברכב, החלפתי כמה וכמה תמונות ושומרי מסך שהיו מוקדשים לקבוצה... אבל אחרי הכל, בסופו של דבר האהבה לקבוצה נשארה שם.

ואחרי ככלות הכל, כשמסתכלים אחורה, רואים את כל מה שיורגן קלופ עשה עבור הקבוצה הזאת. הוא לקח קבוצה בינונית לכל היותר והפך אותה (חזרה) לשם דבר באירופה כולה, ובאנגליה. עד כדי כך שבעונה שעברה זה שסיימנו "רק" בטופ 7 עיצבן אותנו, האוהדים, והכאיב לנו. דבר שהיה מתקבל רק לפני כמה שנים בתור הישג, טופ 7, מקום באירופה, היינו שמחים על זה. אבל קלופ הפך אותנו ל"מפונקים", גרם לנו במשך כמה עונות רצופות לכל הפחות להילחם על האליפות, ובאחת מהן גם לקחת אחת אחרי 30 שנה שחיכינו לכך.

אז בסופו של דבר, אני מתבונן אחורה ומוצא את עצמי מוכרח להגיד תודה למנג'ר האדיר(!!!) הזה.

I'm so glad, that Jurgen in a red

I'm so glad he delivered what he said

Jurgen said to me, you know

We'll win the Premier League, you know

He said so!

I'm in love with him and I feel fine

https://www.youtube.com/watch?v=8ZjJyO5hmxE&pp=ygUgaSdtIHNvIGdsYWQgdGhhdCBqdXJnZW4gaXMgYSByZWQ%3D

גם אני נפלתי לרעיון של AI generated images, זה התחיל מצורך מסוים בתמונה ונשאבתי לזה כמו זבוב שנשאב לנאון-נאצי.

אז קבלו את דריזטפול דו'אורדן

אני חייב לכתוב את זה איפשהו, אז אם כבר לכתוב את זה - למה לא פה (איפה שאשליית האנונימיות עדיין קצת קיימת)

להוציא לפועל מתקפה פסיכית, שבה אתה מבצע זוועות כמו אינוס נשים וילדות, רצח של הורים לעיניי ילדיהם ורצח של ילדים ואז, אחרי שאתה חוטף מכה חזרה לדרוש הפסקת אש ולהתחיל להתבכיין כמו ילדה קטנה עם קוקיות שלקחו לה את הסוכריה זה קצת כמו...

בוא נגיד שאתם בבית ספר, ויש לכם חפיסת קלפים, הם לא שווים במיוחד, הם לא מהקלפים הנדירים, אבל הם שלכם וקניתם אותם בכסף שעשיתם מטלות בבית להורים בשבילו ואתם מתגאים בקלפים שלכם. ואז בא אליכם ילד אחר, או אפילו חבורת ילדים אחרים, ומנסים לגרום לכם לשחק איתם על הקלפים שלכם. אתם מתנגדים, שוב ושוב, והם שוב ושוב מציעים ומתגרים בכם, עד שבסופו של דבר הם מציעים לכם שהם ישימו קלף כל אחד (הם ארבעה) על כל קלף שאתם תשימו. אתם, כשגבכם אל הקיר, מסכימים לעסקה הזאת, למרות שאתם ממש לא רוצים לשחק על הקלפים שלכם. אלא שאז מסתבר שאתם שחקנים הרבה יותר טובים מארבעתם, כל כך הרבה יותר טובים שאתם מנצחים אותם בקלות וזוכים בקלפים שלהם. של מי הקלפים כעת? שלכם, נכון?
אבל אז הם הולכים למזכירה של מנהל בית הספר ובוכים לה שגנבתם להם את הקלפים, ואז המזכירה באה אליכם ודורשת שתחזירו את הקלפים ש"גנבתם". אתם מראים לה הודעות טקסט שמציעות לכם לשחק על הקלפים, אתם מראים לה סרטונים שחבר שלכם צילם בזמן ששיחקתם, שמראים אתכם בוודאות מנצחים וזוכים בקלפים בהגינות, אתם מראים לה כל הוכחה שאתם לא עשיתם שום דבר רע. מזכירת מנהל בית הספר אז מחליטה להשעות אתכם עד שתחזירו את הקלפים שגנבתם, ואף מודיעה להורים שלכם (שמאמינים לכם, מן הסתם, גם לפני שהראיתם להם הוכחות). האם כל זה נשמע לכם הוגן?

אז מדינת ישראל היא אתם בסיפור הזה, הנמשל הוא מלחמות שנכפו עלינו שוב ושוב, וניצחנו בהן שוב ושוב ואז גם כבשנו שטח (יאיי! כיבוש! כיבוש זה מה שקורה כשעם מפסיד במלחמה, כיבוש הוא לגיטימי אפילו יותר אם אותו עם שהפסיד הוא זה שהכריז על אותה מלחמה).
המדינות השכנות שלנו הן הילדים האחרים בסיפור, ועכשיו גם הפלסטינים מעזה, שכפו עלינו מלחמה אחר מלחמה, והפסידו מלחמה אחר מלחמה.
האו"ם הוא מזכירת מנהל בית הספר, שלמרות שמראים לו שוב ושוב הוכחות לכך שאנחנו הותקפנו מחליט שאנחנו אלו שלא בסדר ויוצא נגדנו שוב ושוב.

אז אם נחזור לתחילת הטקסט - לשלוח את ההתקפה הנוראית ביותר מאז המתקפה על בנייני התאומים, לבצע את הטבח הקשה ביותר ביהודים מאז מלחמת העולם השניה, ואז כשמחזירים לך לרוץ למזכירה של המנהל (האו"ם) להתבכיין זה קצת... ובכן...

מעורר רחמים (As in - Pathetic)

https://www.youtube.com/watch?v=GAdS-TWD53Y

לא מזמן צפינו בסרט "כוכב נולד", ביצוע מחודש שלישי לסרט משנת 1937 (היו ביצועים מחודשים גם בשנת 1954 עם ג'ודי גרלנד ובשנת 1976 עם ברברה סטרייסנד) , בכיכובם של ליידי גאגא ובראדלי קופר.

הסרט הזה הכה קרוב מדי, עד כדי כך שאני כבר כמעט לא מסוגל לשמוע את שיר הנושא שלו, שיר יפיפה בשם Shallow, מבלי להילחם בדמעות שמאיימות לחנוק אותי. כשאני שומע את שיר הסיום של הסרט, זה שהצמדתי לפוסט הזה, אני לא מסוגל (לרוב) לעצור את הדמעות. אני בדרך כלל לא נוטה להתרגש מסרטים, או להתרגש מסצנות סוחטות דמעות, אבל כמו שאמרתי קודם - הסרט הזה הכה קרוב מדי, הרבה יותר מדי קרוב.

אני עומד לכתוב ספוילר, אבל אני מניח שכל מי שרצה לצפות בסרט כבר צפה בו אז אני לא אחדש לאף אחד כלום.

העניין הוא, לגבי הדמות של בראדלי קופר, שזה יכול בקלות היה להיות אני בגיל 15-16. אני אסביר, כי זה נשמע כמו היובריס, אבל זה לא. ג'ק, הדמות שבראדלי קופר מגלם, שלח יד בנפשו כי הוא הרגיש שהיה עדיף לאלי, הדמות שליידי גאגא מגלמת, אילו לא היה שם "להפריע לה" או "להפריע לקריירה שלה" (הסיבה שהוא חשב כך היא בגלל האמרגן החדש של אלי, שאמר לו שהוא עושה לה רק בושות ואולי עדיף שהוא לא יהיה חלק מחייה). To put it simply - הוא (ג'ק) הגיע למסקנה שעדיף שהוא לא יהיה חלק מהעולם (או ספציפית מעולמה של אלי) ולכן הוא נטל את חייו.

מעטים מאד יודעים זאת, בגילאי 15-16 היו לי שני נסיונות אבדניים. מעטים אפילו יותר יודעים שהאובדנות שלי מעולם לא הגיעה מתוך דיכאון, או מתוך כאב. האובדנות שלי הגיעה מתוך מסקנה שהעולם יהיה טוב יותר בלעדי. אני לא רוצה להשלות אף אחד - אני סובל גם מדיכאון, ויש לא מעט אנשים בעולם שהאובדנות שלהם קשורה מאד בדיכאון שלהם, אבל אצלי המצב אינו כך. האובדנות שלי והדיכאון שלי לא חולקים מיטה משותפת, אפילו לא חדר משותף ואפילו לא בית משותף. הם מגיעים ממקומות שונים לחלוטין.
למעשה, הדרך שבה גילו על הנטיה האובדנית שלי, אי אז בגיל 16 בואכה גיל 17, היא שבאחד המבחנים שעשיתי בספרות (בגלל לקויי למידה הבחינות שלי במקצועות רבי מלל היו בעל פה) היינו צריכים לתאר ספר קריאה שבחרנו. אני לא באמת זוכר על מה היו השאלות במבחן, אבל אני בחרתי את הספר של פאולו קואלו "ורוניקה מחליטה למות". כשהמורה הגיעה לשאלה היחידה שאני זוכר "למה בחרת דווקא את הספר הזה?" אמרתי שבחרתי אותו כי הזדהיתי עם שם הספר, וכשהמורה שאלה למה הזדהיתי עניתי שגם אני החלטתי למות בשלב כלשהו של חיי. המורה הזו, מלאכית בכל קנה מידה, המשיכה לתחקר ושאלה אותי אם גם ניסיתי לקחת את ההחלטה הלאה ואמרתי לה שניסיתי פעמיים ולא הצלחתי.

עכשיו, אי אז בגיל 16 לערך, כבר אין לי זיכרון מה היה המניע (או הטריגר) לנסיונות. אני מניח שזו הייתה שיחה אחת יותר מדי מצד ה"משפחה" על כמה פוטנציאל יש לי ועל כמה אני לא עושה כלום כדי לממש אותו, אבל זו הנחה בלבד, יכלו להיות המון סיבות. אבל העניין הוא שלפעמים מרגיש לי שלא הרבה השתנה מאז. אם בכלל השתנה משהו הוא השתנה לרעה, כי נוספה התמודדות עם דיכאון בנוסף.

האם אני עדיין מרגיש כאילו העולם יהיה טוב יותר בלעדי? כן! הרבה יותר פעמים מאשר אני מוכן להודות.

האם אני עדיין חושב שהיה עדיף לכל מי שאני מכיר ואוהב אילו לא הייתי חלק מהחיים שלהם? כן! כמעט תמיד.

האם המוח שלי עדיין צורח לי ש"אתה לא מספיק טוב בשביל העולם הזה"? כן! כל יום מחדש כן.

אני לא יודע איך אני מצליח להתמודד עם זה היום, אני מניח שהאהבה שלי לקושקה, והמחשבה על הכאב שהיא תחווה אם יום אחד אלך ולא אחזור, נותנים לי מספיק משקל נגדי (Counter balance) לקולות האלו שצורחים עלי שוב ושוב כמה שהעולם הזה יהיה טוב יותר בלעדי.

אני מפוצץ טריגרים מאז השבת השחורה של ה-07.10, היום אני מבין שחלקם כנראה בגלל Survivor's guilt, ובגלל המחשבה שאני, שלא מגיע לו להמשיך לחיות, שרדתי את השירות הצבאי שלי בעוד חברים לקורס ולטירונות לא שרדו.

כתבתי את כל הפוסט הזה כי הייתי חייב את זה לעצמי. הייתי חייב להוציא החוצה את המחשבות הללו כדי שאולי המוח שלי יפסיק לצרוח עלי ויתן לי לישון בלילה.

תודה למי שהשקיע וקרא.

תודה לכל אלו שהם חלק מחיי, מילולית לא הייתי פה בלעדיכם.

https://www.youtube.com/watch?v=52nfjRzIaj8&pp=ygUJbGFkeSBnYWdh

רק שתי תמונות הפעם...

אז שוב מגיע הזמן הזה שאני קורא פוסט ב-Reddit => מייחס לו יותר מדי חשיבות => מתעצבן ממנו => חופר לכם כדי להוציא את זה...

הפעם הפוסט הוא של מישהי ששואלת האם מערכת יחסים שהיא נכנסה אליה, כאשר היא חדשה לחלוטין בתחום, היא מערכת יחסים רעילה או שאולי היא פשוט לא מבינה משהו. היות שאני אביא את הפוסט המקורי בצילום מסך אני לא אדבר עליו יותר מדי (כן, למדתי מהפעם הקודמת לא ליצור פוסטים באורך מגילת העצמאות האמריקאית).

אז היום נדבר על איך לזהות מערכת יחסים... אממממ... נקרא לה "לא טובה", אוקיי?
** כהרגלי בקודש - הפוסט כתוב בלשון נקבה, אך מתייחס לכל מי שרק רוצה שיתיחסו אליה. **

מערכת יחסים בדס"מית, כמו שכבר אמרנו בפוסט הקודם, היא מערכת יחסים קודם כל, ורק אחר כך מוסיפים אליה בדס"מ. כולנו מתחילים בווניל, כולנו מתחילים בערך באותה צורה בשלבי ההיכרות הראשונית ואז מגיע החלק הכייפי. את זה כולנו כבר יודעים. אבל מה קורה כשמתחיל החלק הכייפי, אבל הוא מהר מאד הופך ל-לא כל כך כייפי? ובכן, זה די פשוט: אם לא כיף לך - אל תהיי שם. ובפירוט קצת יותר:

1. הוא מנסה לבודד אותך, לא משנה מאיזה כיוון, בין "אסור לך לדבר עם גברים אחרים" ועד "אל תדברי עם חברות שלך עלי".
זאת הנורה האדומה הכי בוהקת שיכולה להבהב לך. אם הברנש לא מוכן שתדברי עם גברים אחרים, אני מדגיש - אני לא מדבר על לא לצאת עם גברים אחרים, אלא על ממש לא לנהל איתם שיח כלשהו, אם הברנש לא מוכן שתחלקי עם חברות את הרגשות שלך לגביו, אם הוא מנסה לגרום לך להתרחק מאותן חברות אפילו. כל אלו סימנים שמראים על מישהו שלא מעוניין שמישהו אחר ידע מה הוא עושה, ואנשים כאלו הם בעיקר כאלו שעושים דברים שהם לא בסדר. אני לא אומר שכולם כאלה, ואני לא אומר שאם הדום שלך החליט שאסור לך לדבר עם גברים אחרים אז מייד לברוח ולכתוב פוסטים משמיצים בכל קבוצה, אבל זו בהחלט נורה אדומה בוהקת מאד.

2. הוא מנסה לבסס את מערכת היחסים מלכתחילה מתוך הבדלי מעמדות.
דיברתי על זה גם בפוסט הקודם, אבל חשוב להבהיר שזו בהחלט נורה אדומה. מי שמנסה להגיד לך ש-"אני השולט שלך מעכשיו, ואין לך בכלל זכות להגיד לי לא" לפני שבכלל החלטתם שאתם אקסקלוסיביים - את יכולה להגיד לו שלא, הוא לא השולט שלך, והוא גם לעולם לא יהיה אם הוא ימשיך עם הגישה הזאת. זה באמת עד כדי כך פשוט - כל עוד לא החלטת שמישהו יכול לתת לך הוראות - אף אחד לא יכול. זאת נורה אדומה מאד בוהקת ומאד קריטית, ההמלצה שלי, במלוא הכנות - אל תשארי שם אם הוא מתעקש שהוא השולט שלך.

3. הוא מנסה להחליט עבורך לגבי הגבולות שלך.
פה אנחנו כבר נכנסים לתחום ה - Deal Breakers. גבולות הם אחד הדברים ששולט צריך לכבד ביראת קודש. אם את רוצה לנסות לשחק עם גבול שלך שאת חושבת שאולי כבר לא גבול - זה עניין אחד, אם הוא מחליט שהיום משחקים על הגבול הזה - זה עניין אחר לחלוטין. הגבולות שלך הם שלך בלבד, ואת היחידה שיכולה לשנות אותם. מי שמנסה להשפיע עלייך לשנות אותם הוא לא השולט שלך, לפחות החל מאותו הרגע.

4. הוא מנסה להעניש אותך על כך שאת מציבה גבול.
זוכרת שאמרנו לגבי סעיף (1) שלא חייבים לברוח אם הדום שלך אסר עלייך לדבר עם גברים (קל וחומר אם הוא אסר רק על היכרויות חדשות עם גברים, זה כבר עשוי להיות לגיטימי אם את בסדר עם זה)? אז במקרה של הסעיף הזה מדובר ב- Clear Cut, הבחור לא יכול למנוע ממך להציב גבול. גם אם אתם במערכת יחסים כבר חמש שנים והגבול הזה לא הוצב עד כה ועכשיו הוא כן עלה - גבול הוא מחוץ לתחום, ותמיד (אבל תמיד!!) מותר לך להציב גבולות. קל וחומר בתחילת הדינמיקה - את יכולה לקבוע לעצמך גבולות אחרי שהכרת פרקטיקה כלשהי חדשה, את יכולה לקבוע גבול חדש אחרי ששמעת על משהו ממישהי ברשת ואת יכולה לקבוע גבול חדש כי ראית משהו בפורנו. עצם הצבת גבול אינה סיבה לעונש.

5. הוא מנסה לגרום לך לשנות משהו מהותי באורח חייך.
כל שינוי מהותי בחיים שלך צריך לבוא ממך, מתוך רצון כנה ואמיתי שלך לעבור שינוי כלשהו. בין אם מדובר בשינוי דיאטטי, בשינוי תעסוקתי או בשינוי מקום המגורים שלך. מי שמנסה להכריח אותך לשנות משהו כי זה יהיה נוח יותר עבורו צריך להדליק אצלך נורה אדומה, מהסיבה הפשוטה - למה הוא איתך אם הוא לא אוהב את מי שאת?

6. הוא מנסה לגרום לך להוציא עליו כספים/לקנות לו מתנות (והפעם אחרוג ממנהגי ואתייחס גם ללשון זכר - היא מנסה להוציא ממך כספים ולגרום לך לקנות לה מעבר למה שאתה מוכן לתת)
אני מבין שיש עניין, מצד הצד הנשלט, לפנק את הצד השולט במתנות ובמחוות, ואני מבין שיש כאלה שמאד מאד אוהבות ואוהבים ניצול כלכלי כחלק מיחסי שליטה. זה בסדר לגמרי וזה מקובל לחלוטין. אבל הצד הנשלט צריך ליזום את זה, או לכל הפחות להסכים לסוג כזה של שליטה מלכתחילה מתוך מודעות לנפח הכספים שייצטרכו להיות מעורבים. שולט או שולטת שמחליטים כל שבוע פתאום שהם צריכים זוג נעליים חדשות, תיקון לרכב, ארוחה במסעדה יוקרתית או כל דבר שכזה - כל עוד לא הוסכם על הדברים הללו מראש - אלו דרישות לא לגיטימיות. לאף אחד או אחת אין זכות לדרוש ממך להוציא עליהם סכומים משמעותיים.

כל אלו הם נורות אדומות שכדאי לשים לב אליהן, חלקן משמעותיות יותר וחלקן פחות, עבור חלק מהמקרים הללו אני הייתי ממליץ "לשבור את הכלים" ועבור חלק רק לשים לב שלא להתדרדר.

זה ממש נדיר שאני כותב פוסטים יום אחר יום, ועוד יותר נדיר שאני כותב שני פוסטים באותו יום. החלטתי לחרוג ממנהגי בעקבות שיחה עם חבר וונילי שהרגע חזרנו מחגיגת האירוסין שלו.
החבר הספציפי הזה הוא איתי מתחילת התיכון, כיתה ט' לכל התוהים (אני הייתי מהמחזור האחרון שלא עבר לחטיבת ביניים לפני החטיבה העליונה, לפחות בעיר שלי), הוא מבין אותי יותר טוב מכל אחד אחר והוא מצליח להבין את הבדס"מ בצורה טובה יותר מחלק מהבדס"מים שאני מכיר.
ארוסתו והוא ישבו איתנו לשיחה ושאלו שאלה שהפתיעה אותי מאד, היות שאני מודע לכך שהחבר שלי מבין את הדינמיקה של שולט/נשלט ומבין שזו אמנם מערכת יחסים קצת יותר מורכבת ומתקדמת מאחרות, אבל עדיין הרבה אלמנטים שקיימים במערכות יחסים אחרות קיימים גם במערכת יחסים בדס"מית.

השאלה הייתה ממש פשוטה, לכאורה: הם שאלו את קושקה כיצד היא מביעה את הרצון שלה למשהו בתוך הדינמיקה שלנו.

עכשיו, הסיבה שהשאלה הזאת הפתיעה אותי היא כי האפשרות להביע רצונות וצרכים אינה אקסקלוסיבית לצד השולט בקשר, והייתי משוכנע שהדבר ברור לכל מי שמכיר אותי ויודע על עולמי הפנימי (בין היתר על הבדס"מ), בטח ברמות של אותו חבר. אז החלטתי שאם הוא לא לגמרי מבין/מודע לכך שנשלטת יכולה להביע את הרצונות והצרכים שלה מול השולט שלה - יש סיכוי (יותר סביר מאשר לא) שחלק כלשהו מאלו שמתעסקים בתחום, קל וחומר אלו שחדשים לתחום, לא מודעים לכך גם כן. ועל כן...

אנחנו, ציבור השולטים והשולטות, לא ניחנו ביכולות על טבעיות, וככאלה - אין לנו את היכולת לקרוא מחשבות. אני יודע, הפתעה גמורה, אבל תהיו איתי רגע. עכשיו, היות שכך, והיות שהרצון והמטרה הראשונה שלי כשולט היא לא לרמוס את בטחונה העצמי של הנשלטת שלי עד רמה שהיא חוששת להגיד לי משהו מתוך פחד שמא היא תחשב נשלטת גרועה, או, רחמנא ליצלן, שולטת מלמטה. היות ששני אלו נכונים (ואם אחד מהם לא נכון עבורך, ואני מרשה לעצמי להניח שהשני אינו נכון במקרה הזה, אתה מוזמן להציג את עצמך כדי שכולם וכולן ידעו שאתה כזה) לגבי שולטים באשר הם - ההנחה הבאה היא שהשולט *ירצה* לשמוע את מה שיש לנשלטת שלו להגיד, את מה שהיא רוצה ואת מה שהיא צריכה.

עכשיו, משהסברנו את כל זה, אנחנו מגיעים לנקודה (מהר הפעם, הא?) - האפשרות להביע רצונות וצרכים אינה, ולא יכולה להיות, אקסקלוסיבית לצד אחד של מערכת היחסים. אין שום סיבה שצד אחד לא יוכל להביע את הרצונות שלו, או לבקש דבר מה שהוא רוצה. ההבדל, במקרה של מערכת יחסים בדס"מית, הוא שכאשר הבקשה מגיעה מהצד הנשלט היא לא יכולה להיות דרישה, היא צריכה להשאר בגדר בקשה, כאשר לצד השולט יש אפשרות לקבל את הבקשה, לדחות את הדברים למועד מאוחר יותר או להחליט שהוא לא מעוניין להעניק לנשלטת את מה שהיא מעוניינת בו. הרעיון הוא שכך לפחות השולט מודע לצרכים והרצונות של הנשלטת שלו, ויכול להתייחס אליהם.

כאשר לנשלטת אין אפשרות לבקש שום דבר, מחשש שזה יחשב לשליטה מלמטה - אין לשולט שום דרך, למעשה, לדעת אם הנשלטת שלו צריכה או רוצה משהו. אלא אם כן מישהו פיתח יכולת קריאת מחשבות ולא סיפרו לי על זה.

דעתכם? דעתכן?
האם כשולטת את תרצי לדעת מה הנשלט שלך רוצה? האם כנשלטת את מרגישה בנוח לספר לשולט שלך מה את רוצה ואפילו לבקש, בנימוס, את הדברים שאת רוצה או צריכה? האם כשולט אתה מעוניין לדעת מה הנשלטת שלך רוצה או צריכה?
והכי חשוב - האם יש למישהו או מישהי מכם דרך לדעת מה הצד שמולכם רוצה מבלי שהם יגידו זאת?

https://www.youtube.com/watch?v=fw-QRyQcFH8

הנה שוב מגיע הרגע הזה, שמוסטלי קרא פוסט ב-Reddit והחליט לחפור לכם בגללו (הפעם עם צילום מסך של הפוסט עצמו, כדי שתראו בדיוק על מה אני מדבר).

אז הפעם אני רוצה לדבר על ההתחלה שלנו בכל מה שקשור לבדס"מ, למה כדאי לשים לב כשנכנסים לתחום, מה הדברים החשובים באמת לביסוס של עצמנו כשולטות/נשלטות וכו'.
** הפוסט יהיה כתוב בלשון נקבה, כי אני יכול, וכי אם זה יפריע למישהו בעין זבש"כם. **

אז נתחיל מהפוסט עצמו, ולמרות שאני מצרף צילום מסך שלו (בלי פרטים מזהים כמו שם המשתמש של מפרסמת הפוסט וכו'), אכתוב בקצרה על מה הוא מדבר:
מישהי הכירה בחור באפליקציית היכרויות (Bumble אם זה משנה למישהו) והוא מיד לקח את השיחה ביניהם לכיוון מיני, היא הייתה בסדר עם זה והם עברו לוואטצאפ ואז הוא הודיע לה (כן כן, הודיע לה, לא הציע ולא שום דבר בסגנון) שהוא דום ושהוא רוצה שהיא תהיה סאבית שלו ואני אצטט "ואחת מהשרמוטות שלו" (תרגום למשפט One of his sluts). היא החליטה לנסות, למרות שמעולם לא ניסתה בעבר, והוא מיד הרעיף עליה משימות, שכמובן כולן כללו תמונות של חלקים אינטימיים שלה עם השם שלו כתוב עליהם והציף אותה בהמון שאלות אישיות שהיא טוענת שהיא הייתה בסדר עם זה. (אגב, אני בכוונה מספר רק את מה שכתוב בפוסט, כי דעתי לגבי הדברים תגיע אחר כך) בהמשך הוא ביקש ממנה לשלוח לו צילומי מסך של כל השיחות שלה באפליקציות השונות, כולל אפליקציית ההיכרויות, ולתת הסברים לגבי כל אחת מהשיחות, עם מי היא נפגשה, עם מי היא שכבה וכו'. היא סיפרה לו על בחור אחד שהיא חסמה כי הוא היה קריפ, ואז הוא החליט שהמשימה הבאה שלה תהיה לבטל את החסימה לבחור הזה ולהתחיל להתכתב איתו בצורה פלרטטנית, מיד לאחר מכן הוא ציווה עליה להזמין את הבחור אליה הביתה ולהזדיין איתו, ושהוא יתן לה הוראות מה להגיד לו לעשות לה. היא מיד סירבה, בטענה ש: 1. היא במחזור כרגע, 2. היא לא נמשכת לבחור הזה והוא עשוי להפוך לסטוקר. התשובה שלו הייתה שהיא זונה מטומטמת וש-"לא" היא לא תשובה אופציונאלית ושהיא תעשה מה שהוא אמר כי הוא שולט עליה.
היא סיכמה את הפוסט בשאלה האם זה לגיטימי ו/או נורמלי בדינמיקת D/s או האם היא צריכה לברוח כל עוד נפשה בה.

התשובה שלי לפוסט הזה, שגם אותה אני מביא בצילום מסך (שוב, ללא סימנים מזהים), התמקדה בכך שההרגשה שלי מכל הסיפור הייתה שהבחור שהיא מדברת איתו, AKA ה"דום", הוא אותו בחור שהיא חסמה קודם לכן והוא משתמש באמתלה של בדס"מ כדי לגרום לה לשכב איתו. הסברתי, כמובן, למה אני חושב שזה המצב והצעתי לה, כל עוד אין לבחור תמונות שהוא יכול להשתמש בהן כדי לסחוט אותה (למעשה כתבתי שאני בכנות מקווה שהיא לא שלחה לו תמונות עם סימני זיהוי ברורים כלשהם), להעיף את האדם הזה מהחיים שלה הכי מהר שהיא יכולה.
אני אציין שהייתי מציע עזרה יותר משמעותית אילו חשבתי שיש לי יכולת כלשהי לעזור, אבל לצערי אני במלוא הכנות לא מסוגל לחשוב על דרך לעזור לאדם במצב כמו שהיא נכנסה אליו.

עכשיו, איך לא ניפול לדברים כאלו, ואיך נשמור על עצמנו? אני מדבר על מצב, כמובן, שאנחנו חדשים לחלוטין לתחום הבדס"מ בכלל ולדינמיקה של מערכת יחסים בדס"מית בפרט, ואין לנו שמץ של מושג איך מתנהלים בתוך דינמיקה כזאת.

הכלל הראשון - להפעיל שיקול דעת בריא (או: My common sense is tingling).

מה הכוונה שלי כשאני אומר "שיקול דעת בריא"? אם האדם שמולכן מבקשת דברים שלא סביר לבקש בתחילת היכרות, מנסה להניע את הדברים לכיוון מיני מדי מהר מדי, או דורשת ציות מוחלט בלי לשאול שאלות לפני שבכלל התבססה מערכת יחסים - כל אלו צריכים להבהב כנורות אדומות מרעישות ומצלצלות. אבל יותר מזה - מערכת יחסים, בדס"מית ככל שתהיה, היא קודם כל מערכת יחסים, והיא מתחילה כמו כל מערכת יחסים. אם משהו נראה לכם לא בסדר בלי הקונטקסט של בדס"מ - הוא לא בסדר גם עם הקונטקסט הזה כל עוד לא הסכמתם על מערכת יחסים בדס"מית, דיברתם על גבולות, והצד השולט רכש את אמונו של הצד הנשלט.

הכלל השני - כל עוד לא נתת הסכמה מפורשת למשהו, לאף אחד אין את הזכות להורות לך לעשות אותו או לצוות עלייך לציית לו (או: You don't own me).

למי שזיהתה את הקטע של אדי מרפי - כל הכבוד לך! למי שלא - אני ממליץ לצפות במופע Raw של אדי מרפי (רק לזכור שזה מופע משנות ה-80, כשהיה לגיטימי לצחוק על דברים שהיום לא עוברים בכזאת קלות בגרון).

הכלל הזה הוא בדרך כלל מובן מאליו למי שיש לה ניסיון כלשהו בבדס"מ בכלל וניסיון עם מערכות יחסים בדס"מיות בפרט, אבל היות שהפוסט הזה מופנה לחדשות בתחום - ראוי לציין את זה. לאף אחד אין זכות מולדת לתת לך הוראות, לצוות עלייך לציית לו או להחליט עבורך - כל עוד לא נתת לו, מפורשות, את הזכות הזו.
העניין הוא מאד פשוט, ישנם אנשים שנחשפו לתחום והחליטו שזו דרך קלה ונהדרת להשיג סקס עם נשים, אותם אנשים ינסו, לפחות פעם או פעמיים, לקחת את השליטה באופן מיידי ולהתחיל לחלק הוראות לכל אחת שהם מדברים איתה. (אנשי "כלבה! על 4!")
חשוב מאד לדעת שזה לא עובד כך, לא בבדס"מ ולא בחיים בכלל. כמו שלא היית קופצת למיטה עם מישהו שעוד לא פגשת אפילו פעם אחת - כך גם את לא חייבת להעניק שליטה למישהו שעוד לא החלטת בעצמך להעניק לו אותה.

הכלל השלישי - להתחיל מווניל (או: Who put YOU in charge)

כמה פשוט זה להתחיל מווניל, כולנו התחלנו שם, כולנו הגענו משם ורובנו מתחילים משם שוב ושוב בכל מערכת יחסים חדשה. למה? ככה. כי ככה זה עובד. אין צורך למצוא סיבות ותירוצים.
מי שמנסה להתחיל מערכת יחסים על ידי קביעת היררכיה - התרחקי ממנו כמו מאש!
מי שמנסה להתייחס אלייך כפחותה ממנו - התרחקי ממנו כמו מאש!
מי שמנסה להסביר לך שאת שווה פחות ממנו - התרחקי ממנו כמו מאש!
עכשיו, היות שאת חדשה בעולם, אני אסביר למה אנחנו קוראים למי או למה שאינו בדס"מי ווניל - הסיבה היא כי ווניל הוא הטעם הבסיסי ביותר בכל עולם הקונדיטוריה והקינוחים, כל גלידה מתחילה עם טעם ווניל ואז מוסיפים לה טעם נוסף, כל בצק קינוח מתחיל עם סוכר ותמצית ווניל. ווניל הוא הבסיס לכל, לכן כל מה שאינו בדס"מי = ווניל. לכן כל התכתבות ראשונית, פגישות ראשונות והיכרות ראשונית תתחיל מווניל, ואחר כך אפשר, אם רוצים, להוסיף לה המון תבלינים ולהפוך אותה לבדס"מית.

הכלל הרביעי - לפני שאת בוטחת במישהו תבדקי מי הוא ומה הוא ומה אומרים עליו אנשים שאת מכירה וסומכת עליהם (או: Who the fuck is Alice)

עכשיו, מה זה vetting? זהו הליך פשוט שבו את שואלת את מי שאת מכירה וסומכת עליו שאלות על המישהו החדש שהכרת לפני שלושה ימים. כתבתי פוסט שלם על העניין, ולכן לא אוסיף יותר מדי.
הנה קישור לפוסט ההוא: הפוסט ההוא

כלל נוסף (בונוס) - גם אחרי שהענקת שליטה למישהו, את תמיד יכולה לחזור בך. (או: Big mistake, big, HUGE)

שום דבר הוא לא לנצח, גם לא הנצח עצמו (או איזשהו בולשיט שנשמע כאילו איזה חכם סיני עתיק אמר אותו). אבל ברצינות שניה, אין שום דבר שאינו ניתן לשינוי או שלא ניתן להתחרט עליו. בעידן שבו אפילו על קעקוע אפשר להתחרט (לכסות אותו עם קעקוע אחר, נניח), אל תתני לאף אחד לשכנע אותך שזהו, אין לך דרך להתחרט. כי יש לך. תמיד יש לך. אם משהו מרגיש לך קצת לא בסדר, אם משהו במערכת היחסים מרגיש לך לא טוב, את תמיד יכולה לסיים את מערכת היחסים.

רק בקשה קטנה, כי גם לשולטים יש (לא עלינו) רגשות - נסי לעשות את זה בצורה יפה וטובה, ובלי מלחמות מיותרות.

וכמו שהבטחתי - צילומי המסך

הפוסט המדובר ב-Reddit

התגובה שלי

עוד פוסט ב-Reddit (כן, אני שורץ הרבה מאד באתר Reddit, קורא וכותב המון שם) גרם לי לחשוב על משהו, ואתם מקבלים עוד פוסט שיבלבל לכם את המוח. אז Here we go....

אני רוצה להתחיל בלתאר את מה שהיה כתוב בפוסט ההוא ב-Reddit, כדי לתת קצת רקע לדברים. הכותבת שאלה, בסאב-רדיט שנועד לאנשים מתחום הבדס"מ לשאול ולהתייעץ, לגבי שני מקרים שהיו לה עם שולט שהיא לא במערכת יחסים של שליטה איתו אלא שהם משחקים מדי פעם (אני לא בטוח ששני המקרים מדברים על אותו אדם, ייתכן שמדובר בשני אנשים שונים).

המקרה הראשון שהיא תיארה הוא שהיא אמרה לבחור בשיחה אחת שהיא רוצה להתקדם לקראת פיסטינג בשלב מסוים (עבור אלו שלא מודעים לכך - על מנת להגיע להחדרה מלאה של יד שלמה יש להתאמן במשך מספר פעמים לכל הפחות, ובמשך כמה וכמה סשנים) ואז, בסשן הבא שלהם הוא פשוט עשה לה פיסטינג (היא לא ציינה שזה כאב לה מדי או שנעשה לה נזק, אז אני מניח שלא ושבסה"כ הכל עבר בסדר) בלי שידברו על כך מראש ובלי לתאם את זה מולה.
המקרה השני הוא שהבחור השאיר עליה סימן שנשאר באופן (יחסית) קבוע, הוא אמרה שהם עשו סשן לפני כחצי שנה ומאז נשאר לה סימן על הירך. העניין הוא שהם לא דיברו על סימנים קבועים (סימן שנשאר ליותר מכמה ימים - שבוע), והוא לא ממש שאל אותה אם היא בסדר עם זה לפני שהשאיר את הסימן המדובר.

עד כאן מה שהבחורה תיארה בפוסט ההוא, היא המשיכה להסביר קצת את המצב שלה ולשאול את השאלות שרצתה לשאול (ספציפית: האם זו אחריות של השולט לשאול ולוודא הסכמה לדברים שהם בגדר שטח אפור לפני שהוא מבצע אותם, או שמא זו אחריות של הנשלטת לדבר על הדברים ולציין אותם כ"גבול עד להודעה חדשה" או משהו בסגנון). עכשיו, הנושא שעליו אני רוצה לדבר בפוסט הזה הוא הסכמה, ספציפית מה היא הסכמה נכונה וטובה, ואיך ניתן להגדיר הסכמה.

אתחיל בלהסביר את אחד מראשי התיבות שלא הסברתי בפוסט הקודם, והוא חשוב לשם הנושא הזה - F.R.I.E.S.
ראשי התיבות FRIES מתייחסים ספציפית להסכמה, ובעצם מגדירים "איך נראית" הסכמה (או לפחות איך היא אמורה להראות):
Freely given - או בעברית שניתנה בחופשיות. כלומר הסכמה צריכה להנתן על ידי הצד המסכים בצורה חופשית ולא תחת לחצים כלשהם.
Reversible - או בעברית הפיכה, כלומר הסכמה צריכה להיות כזו שניתן לחזור ממנה, בכל צורה שתהיה.
Informed - או בעברית מודעת, כלומר ההסכמה צריכה להנתן מתוך מודעות לאקט אליו האדם שנותן אותה מסכים ולהשלכותיו.
Enthusiastic - או בעברית נלהב/ת, מה שאומר שהסכמה צריכה להנתן בהתלהבות ולא בסוג של "טוב, נו..." שכזה.
Specific - או בעברית ספציפית, וכאן כבר נדרש הסבר מפורט יותר. הסכמה צריכה להינתן עבור כל אקט/פרקטיקה ברמה ספציפית, זה ברור, אבל הסכמה גם צריכה להינתן בכל מפגש/סשן, גם אם ניתנה הסכמה בעבר לאקט מסוים.
עכשיו, כתבתי "צריכה" להיות ולא שום מילה או ביטוי אחר, ומי שמכיר אותי יודע שאני אדם שבורר את מילותיו בצורה מאד קפדנית, ולכן אתם יכולים לדעת שאכן התכוונתי ל-"צריכה" להיות, ולא "אמורה" להיות או כל ביטוי אחר. הסכמה צריכה לעמוד בתנאים מסוימים כדי להיות נכונה, בריאה וטובה. לשם הדוגמה, על מנת שהסכמה תהיה הפיכה יש לנו את הכלי שנקרא "מילת ביטחון", ועל מנת שהסכמה תהיה מודעת אני צריך, אם אני מציע רעיון מסוים לצד שמולי, להסביר בדיוק למה אני מתכוון ומה אני מתכנן לעשות.

עכשיו, לאחר שהסברנו את העניין של FRIES, אני מניח שברור לכולכם מה השבתי לאותה בחורה ומה הייתה עמדתי לגבי הדברים. אבל לשם הבהרה אני אכתוב אותה שוב.
הסכמה, כמו ש-FRIES מראה, צריכה להיות ספציפית, כלומר השולט, במקרה הזה, היה צריך לוודא לפני שהוא ביצע אקט מסוים שהיא מסכימה ומעוניינת באקט הזה כרגע, הדבר נכון לגבי הפיסטינג (ברמת הפעילות) וגם לגבי השארת הסימן הקבוע (ברמה של ההשלכות). מעבר לכך, הרעיון לגבי הסכמה הוא שהיא צריכה להיות הסכמה מודעת, כלומר לגבי העניין השני (השארת הסימן הקבוע) השולט גם היה צריך להבהיר שהסימן שהוא עומד להשאיר ישאר, ככל הנראה, ליותר מכמה ימים.
עכשיו, הבחורה הסבירה מאוחר יותר, בתשובות שהיא ענתה לאנשים שהגיבו לה, שהבחור הוא בעל ניסיון של מספר שנים ועל כן הוא אמור היה לדעת מה הוא עושה ולדעת שהדבר ישאיר סימן קבוע. לכן אני אפילו לא מתמודד עם הטענה של "אולי הוא לא היה מנוסה ולא ידע בעצמו", שהיא כלשעצמה אינה טענה טובה.

מה שאני מנסה לאמר הוא כזה: כן, יש אחריות על הצד הנשלט, לוודא שהצרכים והגבולות שלו נשמרים, ויש אחריות לצד הנשלט גם לוודא שמדברים על הדברים לפני ושהכל ברור ומוסכם. אבל(!) ישנה אחריות הרבה יותר משמעותית על הצד השולט, והאחריות הזו היא לוודא שההסכמה שניתנה לו עומדת בכל מה ש-FRIES דורש, שההסכמה תהיה נלהבת, תגיע מתוך מודעות לאקט/ים שהוא מתכנן לבצע, תהיה ספציפית לאותם אקטים וכמובן תינתן מתוך רצון חופשי.
אם אני, בתור שולט, מתכוון להשתמש בפרקטיקה מסוימת בסשן (או אפילו ב"משחק" במסיבה או במפגש אחר כלשהו), ולא אמרתי את זה מלכתחילה לצד הנשלט - אין לי הסכמה לבצע את האקט הזה. זה עד כדי כך פשוט. אם אני בכל זאת רוצה לבצע את האקט הזה אני צריך לוודא שהנשלטת שמולי במצב מנטאלי ונפשי מתאים לתת לי הסכמה לאקט הספציפי, ואם לא - Tough shit, אני לא אקבל את מה שאני רוצה ואין מה לעשות.