ובכן, אני מניח שזה היה בלתי נמנע, אף אחד לא יכול להתחמק מהמוות. אבל זה לא הופך את זה לפחות כואב.
אימצתי אותה (אשתי דאז נאלצה להסכים, למרות שאני לא חושב שהיא הייתה מתנגדת אילו הייתי שואל) לפני בערך 15 שנים, היא הייתה טריקולורית פיצפונת וחמודה להפליא אז קראנו לה פיצית. היא ליוותה את חיי במשך 15 השנים האחרונות בערך, והייתה החברה הכי טובה שלי, התינוקת הקטנה שלי ובמשך כמה חודשים שחורים - כל עולמי.
מתישהו השבוע, כשהצלחתי להביא את עצמי לנקות את החול שלה ושל החתול השני שלנו (השני בקושי משתמש בחול כי הוא עושה את הביזנס שלו בעיקר בחוץ), זה הכה בי (שוב). היא כבר לא תחזור יותר. בכיתי אז, בכיתי עוד כמה פעמים מאז, ואני בוכה גם עכשיו כשאני כותב את השורות האלו. המוות הוא בלתי נמנע, אני יודע את זה, אף אחד לא יכול לברוח ממנו, אבל זה לא עושה את זה אפילו טיפונת קל יותר.
היא כבר לא תבוא לשבת לי על הראש וללקק לי את הפדחת, היא כבר לא תבוא לעשות לי biscuits תוך כדי גרגור אינטנסיבי בזמן שהיא נמרחת ומתלטפת עלי, אני כבר לא אראה את החיוך המרוצה מעצמו שלה כשהיא מקבלת בדיוק את הליטוף שהיא הכי אוהבת בעולם, אני כבר לא אשמע את הגרגורים המרוצים שלה בכל פעם שהיא מקבל את השאריות של קופסת הטונה שפתחתי לעצמי, או את הקולות שהיא עושה כשהיא מתענגת על שאריות העוף, היא כבר לא תבוא לישון לידי כשאני הולך לנמנ"צ, או לישון לקושקה על השמיכה הנוחה שלה (היא ישנה עם שמיכת פוך ואני עם שמיכה דקה), או לישון איתי מתחת לשמיכה כשקר במיוחד. היא כבר לא. הפוצקי הקטנה שלי, המלאכית ששמרה עלי במשך החודשים האיומים בחיי, התינוקת שתמיד אוהב עד נשימתי האחרונה - כבר לא.
בניגוד לחתולים שנשארים רק בבית, שלרוב מתים בתוך הבית (או, לפעמים, על מיטת הטיפולים של הוטרינר), חתולים שמקבלים גישה לצאת החוצה לרוב מחפשים פינה סודית למות בה כשהם מרגישים שהסוף מתקרב. פיצית הייתה כזאת, חתולה שיוצאת לפעמים החוצה לטיולים ולטפל בעינייניה הרבים ברחבי השכונה, ולכן לא מזמן היא נעלמה לזמן יחסית ממושך - זה היה כדי למצוא ולארגן לעצמה פינה נסתרת כדי למות בה. פינה כזאת שה"להקה" שלה, קרי: אנחנו (קושקה ואני), לא תמצא אותה בה לעולם. לאחר מכן היא חזרה, לכמה ימים, כדי להגיד לנו שלום בצורה הטובה ביותר שיכלה, ואז היא נעלמה. הפעם היא כבר לא תחזור, הפעם היא הלכה לפינה הנסתרת שהיא ארגנה לעצמה כדי למות הרחק מהלהקה.
אז היי שלום תינוקת אהובה שלי, תמיד תזכרי שאבא אוהב אותך הכי בעולם, ואבא תמיד יאהב אותך, עד נשימתי האחרונה. היית החברה הטובה ביותר שיכולתי לבקש לעצמי, היית החתולה הכי טובה ביקום והיית התינוקת הקטנה שלי. הלוואי והייתי יכול לתת לך יותר, הלוואי והייתי יכול להבין אותך יותר ולדעת מה את צריכה יותר טוב, הלוואי והייתי יכול להעניק לך שבריר של אחוז מכל האהבה שאת הענקת לי, והלוואי והייתי יכול לגרום לך לדעת או להבין עד כמה אני אוהב אותך ועד כמה אני מתגעגע אלייך (ולחיוך המרוצה מעצמו שלך כל פעם שקיבלת בדיוק מה שרצית).