זוכרים את הקטע הזה של "דריזפול ראה פוסט..." וכו'? אז הפעם זה לא ב-Reddit (למעשה, די נטשתי את רדיט, כי הם חארות, אבל זה נושא לפוסט אחר, אולי), הפעם זה פה בכלובנו הקטנ(טונת?).
אז הפעם נדבר על פרספקטיבה, או יותר נכון - על הדיסוננס הזה שקיים אצל (כמעט) כולנו בין מי שאנחנו עמוק בפנים, ה"אני" הבדס"מי שלנו, לבין מי שאנחנו רוצים להאמין שאנחנו, או מי שתכתיבי החברה מסביבנו גורמים לנו להאמין שאנחנו צריכים להיות.
אז מי אנחנו בעצם חושבים שאנחנו צריכים להיות?
בין אם זה בגלל החינוך שקיבלנו בילדותנו, בבית או בבית הספר, ובין אם זה הדימוי שנוצר אצלנו עבור ה"תפקיד" החברתי שלנו (קרי: "ככה גבר מתנהג" או "זה מה שאישה טובה צריכה לעשות"), או בין אם זה בכלל בגלל ההבנייה החברתית של תפקידי הגבר והאישה בחיים (בחיי הזוגיות, בחיי המשפחה, בחיי החברה וכו') - לרובנו יש תפיסה מגובשת, בשלב שבו אנחנו מגלים דברים מסויימים על עצמנו, לגבי ה"תפקיד" שלנו בעולם. אולי זה נשמע קצת מוזר, אז אנסה לתת כמה דוגמאות (אני אמשיך עם הדוגמאות הללו, כדי שיהיה נוח יותר להבין):
- מיכאל גדל בבית שבו אבא היה דמות מאד חזקה ודומיננטית, גם אחיו הבוגר הוא גבר מאד אסרטיבי (לפחות ממה שמיכאל יודע). כל אלו הביאו את מיכאל למסקנה שהמקום של גבר בחיים הוא להיות "בעל הבית" או "בעל הדעה", ושגבר טוב צריך להיות הדמות המובילה במערכת היחסים. התפיסה הזאת לא הגיעה בגלל חינוך, הוא מעולם לא קיבל חינוך לערכים מיושנים, וגם אבא שלו, למרות היותו דמות חזקה ודומיננטית, תמיד התייחס לאמא שלו כשוות ערך ותמיד שיתף אותה בהחלטות.
- ים גדלה בבית מאד שיווני, ההורים שלה תמיד היו שותפים שווים להכל, אף אחד מהם לא היה דומיננטי ושניהם חיו בהרמוניה מדהימה. בסביבת החברות שלה ובמסגרות בהן היא השתתפה היא ראתה נשים מוצלחות לא פחות מהגברים באותן מסגרות, לרוב אפילו יותר מוצלחות. התפיסה שלה לגבי תפקיד האישה בחיים המודרניים אומרת שאישה יכולה להיות טובה יותר מהגברים סביבה, זה לגמרי תלוי ביכולת האישית שלה ובמקום שבו היא רוצה להיות.
- עומר גדל בבית שבו לא היה אבא. אמא שלו היא אישה מדהימה, והצליחה להחזיק במקביל גם בית ומשפחה לתפארת, וגם לנהל קריירה מופלאה ובסופו של דבר להקים עסק עצמאי בעשר אצבעות. הוא, אחיו ואחותו עובדים בעסק המשפחתי, ועוזרים לתפעל אותו, ואחותו גם מנהלת חיי משפחה (אחותו בוגרת ממנו ב5 שנים בסה"כ) בהצלחה מרובה. התפיסה של עומר לגבי מקום הגבר בחיים לא ממש ברורה, אבל הוא ללא ספק מעריך נשים בתור טיפוסים חזקים מאד, שמסוגלות להחזיק הרבה מאד על הצלחת שלהן ולהתמודד עם זה.
ככה, בדרך כלל, מתעצבת התפיסה שלנו לגבי מי אנחנו, מה אנחנו, ומי אנחנו אמורים להיות.
עכשיו, מאיפה מגיע הדיסוננס?
אחרי שרובכם ורובכן התעצבנתם עלי, כי אנחנו לרוב לא אוהבים לשמוע את מה שכתבתי בדוגמאות שלי. אנחנו לא אוהבים לשמוע שיכול להיות שהוסללנו לתוך תפיסת העולם שלנו, וכולנו מעדיפים לחשוב שגיבשנו אותה עצמאית. זה אולי נכון בחלק מהמקרים, ומניסיוני אלו דווקא המקרים בהם הדיסוננס שאני עומד לדבר עליו פחות מורגש, אבל האמת המרה היא שברוב המקרים אנחנו מגבשים את תפיסת העולם שלנו על פי מה שאנחנו רואים, שומעים וחווים סביבנו בילדותנו.
אז הנה החלק המשמעותי בכל החפירה המפוארת הזאת. האמת היא שהדיסוננס מגיע כאשר אנחנו למדים דברים חדשים על עצמנו, ולמדים שדווקא מה שמושך אותנו, ומה שמעניין אותנו מאד לא תואם את התפיסה שלנו. אם אני, בתור גבר עם תפיסת עולם שאומרת שגבר צריך להיות הדומיננטי והאסרטיבי יותר, מוצא את עצמי נמשך לצד הנשלט - ככל הנראה יווצר אצלי דיסוננס בין מה שהראש שלי רוצה לבין מה שאני חושב שהראש שלי צריך לרצות (סילחו לי אם אני לא לוקח את גישת "הראש רוצה א' והלב רוצה ב' דווקא"). בתפיסה שלנו אנחנו אמורים להכנס לנעליים שאנחנו מכירים, אבל מה לעשות שלמוח שלנו יש צרכים אחרים? אני אמשיך עם הדוגמאות מהסעיף הקודם, כמו שאמרתי שאעשה:
- מיכאל התבגר, התחיל את חייו בתור עורך דין מפולפל ומהר מאד נהיה שותף במשרד עורכי הדין שבו הוא עובד. במקביל הוא התחיל להיחשף לתכנים, ופתאום הוא גילה שהוא יותר נמשך ל - FLR. אבל הוא לא מכיר מערכת שבה הגבר הוא המובל, הוא "יודע" שהמקום שלו הוא להוביל, להיות הדומיננטי, להיות זה שלוקח אחריות על דברים. אז למה פתאום הוא רוצה להיות מובל?
- ים התבגרה קצת, התחילה את הקריירה שלה בפיתוח תוכנה, ומהר מאד קיבלה צוות לנהל ופיתחה שאיפות גדולות לקריירת הניהול שלה. יחד עם זאת היא מתחילה להיחשף לדברים, צופה קצת בפורנו כזה ואחר, ומגלה שהיא לא רוצה להיות שוות ערך לגבר, ושהיא מאד רוצה להיות מובלת על ידי גבר שיקח אחריות על הכל ויתן לה שקט. אבל איך זה הגיוני? היא גדלה להיות אשה חזקה, עם תפיסת עולם מוצקה ודעות מאד ברורות, שרוצה להתקדם בסולם הניהול בחברה גדולה ולנהל צוותים ענקיים - איך זה שהיא רק רוצה שהגבר שלה יעשה ממנה צעצוע מין מתמסר?
- עומר התחיל את חייו הבוגרים בחברת ניהול פרוייקטים, תחת מנהלת שגם היא אישה מאד חזקה ואסרטיבית, אין לו שאיפות ניהול כלשהן והוא מאושר בתור שכיר. השאיפות שלו הן להתפתח בתחום המכירות, ולנהל קריירה מפוארת בתור סוכן מכירות ממולח, לא משנה לו אם תנהל אותו אישה (כי הוא, כידוע, תופס נשים כחזקות לא פחות מגברים). יחד עם זאת, בשיטוט במרחבי הרשת הוא נתקל ב"כלוב", ותוך כדי קריאה של תכנים, סיפורים, פנטזיות ותיאורים של סשנים הוא מוצא את עצמו מאד נמשך ללקחת את השליטה לידיים, אבל גם לאקטים של התמסרות. זה לאו דווקא מתיישב עם התפיסה שלו לגבי נשים חזקות, כשהוא רוצה לפעמים שהאישה שאיתו תהיה כנועה.
אז מה אני מנסה להגיד פה בכלל?
אני חושב שזה די ברור - לעניות דעתי יכולה להתפתח משיכה, אם כבר נמשכת לתחום הבדס"מ ולשליטה, דווקא לצד הנגדי של המתרס מזה שאתה חושב שאתה מיועד לו. העניין הוא שמשיכה כזאת תגרום לדיסוננס בין מי שאתה חושב שאתה לבין מי שאתה באמת.
לכולנו יש דימוי כלשהו על עצמנו ועל מקומנו בעולם, לרוב הדימוי הזה מתפתח בגיל מאד צעיר, במקרים חריגים הרעיון שלנו לגבי מקומנו בעולם משתנה בגיל מבוגר, או אפילו מתפתח בגיל מבוגר יחסית. אני לא מדבר על דימוי עצמי, או כל דימוי שקשור בערך העצמי שלנו כמו דימוי גוף. אני מדבר על "איך נראה" התפקיד שלנו בעולם, "איך נראה" גבר אמיתי, או "איך נראית" אישה אמיתית. אני כותב "איך נראה" בין מרכאות כי הכוונה היא לדמות שנוצרת אצלנו בתפיסה לגבי מה זה גבר או מה זאת אישה.
הדיסוננס הזה יכול "להישחק" עם הזמן, ועם הניסיון שנצבור, או שהוא יכול להתעצם לאור הניסיון שלנו. ניסיון גרוע עם מערכות יחסים, או ניסיון גרוע עם תקשורת מול אנשים שונים, יכול להביא להעמקה של הדיסוננס הזה, למשל. זה לאו דווקא אומר שניסיון טוב יביא ל"שחיקה" שלו, אבל יותר סביר מאשר לא שניסיון טוב עם פרטנר אחד או שניים יגרום לדיסוננס הזה להחלש.נסו לא לתת לדימויים שלכם להוביל אתכם, ונסו לתת לעצמכם להיות מי שאתם מרגישים הכי מאושרים להיות. זה לא קל, אני יודע, אני גם לפעמים נלחם עם הקולות שצורחים עלי בראש שלי, ואני לא באמת מאה אחוז Friends with the monster that's under my bed או לפחות לא עם אלו שבראש שלי, אבל אני משתדל לחיות איתן ביחסי שכנות טובה (גם אם הן באות לדרוש כוס חלב, כוס סוכר וחצי קילו עוף כשאין לי לתת להן).
