לפני 14 שנים. 16 באוגוסט 2010 בשעה 22:25
|
|
|
ים, שוחה לתוך השקיעה, צפה על המים ממש מתחת לסלעי הענק של שובר הגלים. המים אדומים -סגולים ,השמים תורכיז כהה מהפנט, שקט שלווה, כל כך התגעגעתי לשקט הזה אחרי הימים העמוסים של החודש האחרון.
מתהפכת על הגב, פורשת ידיים לצדדים.
הים מלטף אותי, אני מתמסרת למים החמימים של סוף היום.
מעלי עוברים פתאום שלושה מסוקים צבאיים , בדרך מהדרום כנראה לשדה דוב, אונסים את השמיים השלווים בברוטליות.
נשבר הדגדגן מהמדינה הזאת!
תגרום לי לאבד אותה.
יש לך מספיק שליטה עצמית בשביל זה?
הוא-אז מה מספר הטלפון שלך?
אני-זה שהתקשרת אליו עכשיו ועוד 3 פעמים היום?
הוא-כן.זה.
עונש מאסר לרוצחי עציצים בדם קר- כבר הייתי מרצה מאסר עולם כפול.
הלך גם על הזעתר...
בשעה טובה ,אחרי שנים של ניסיונות, חשיבה חיובית, היפנוזה, פלפל חריף, מרה ומה לא- הפסקתי לכסוס ציפורניים ואני מתהדרת עכשיו בידיים נשיות ומטופחות להפליא.
אלא מה? גילתי שיש לי נטיה להתעורר בבוקר עם שריטות.
אז מילא לכתפיים, זה מבחינה פיזקלית - מוטורית אני מבינה איך יכול לקרות,
אבל לקרסול?!
איך לעזאזל הגיעו שריטות לקרסול שלי?!
ונשבעת לכם שישנתי לבד!!!
כשגבר נשוי כותב בפרופיל שלו "איכותי"-לאיזו איכות בדיוק הוא מתכוון?
זה כבר אחר כך
****פתק לעצמי****
לא משתפכת.
יודעת שמה שהיה היה נכון.
שהסוף הגיע בשניה שהיה צריך להגיע.
עומדת מאחורי הבחירה.
נאמנה לכל מילה.
פשוט מתגעגעת.
מעכשיו הרף עולה, שזה יהיה מישהו לפחות כמוך-או שלא יהיה בכלל.
אתמול בלילה,לאחר חודשים של "בואי נלך כבר למקסים" מצד פ' ההורס, לקחתי נשימה עמוקה והתלוותי אליו למסיבת הלילה הלבן.
בתור ונילית עם דיפלומה אני חייבת לציין שנהנתי. (אולי לעובדה שבדרך עברנו במסיבה אחרת ושם תדלקתי בשני צייסרים היה איזשהו קשר לעיניין). בהתחלה, למשמע מוזיקת האיטיז ,אומנם תהיתי לאיזו מסיבת כיתה נקלעתי בדיוק אבל אח"כ כשהתחלפה המוזיקה ,סחבתי את פ' לרחבה והתחלתי לחגוג.
יש לציין שכותבת שורות אילו מתעבת מועדונים באשר הם (אלא אם כן זה למטרות עבודה) ככה שממחמאות למסיבה במועדון מצידי- הן לא עיניין יומיומי כלל וכלל.
הווליום היה בדיוק כמו שווליום צריך להיות- חזק מספיק בשביל להתמסר למוזיקה ולשכוח את העולם שבחוץ ולא חזק עדי כדי סכנה ממשית לעור התוף.
עצמתי עיניים, נצמדתי לפ' ורקדתי כמו שהרבה זמן כבר לא , איך נאמר באיזה מייל רוחניקי בגרוש שמועבר אלי אחת לחודש (לפחות) בשרשור למייל? "תרקוד כאילו אף אחד לא מסתכל עליך". למעשה, הרגשתי בטוחה ומוגנת יותר מבכל מועדון שהייתי בו אי פעם.
(ואני לא פוסלת את התיאוריה שהצמדות לגבר מוצק חזה ורחב כתפיים עשויה להוות מתכון לתחושת ביטחון באופן כללי...)
לצערי, שהינו במקסים רק כשעתיים. היה זה דווקא פ'- סאדיסט עם קבלות, שולט מנוסה ואזרח ותיק ומכובד בקהילה, שזעק "גוועלד" ו"איכססססס" למראה כמה מלכות עגלגלות שקבלו מסג' תמים ברגלים (נו,טוב, אחת מהן גם עסקה באופן יסודי בכיבוי סיגריה על כרס שעירה של גבר שהיה שרוע לרגליה...) או סאבים כפותים ונטולי חולצות. לאחר שפ' התחיל לגלות סימני קוצר נשימה מדאיגים, הצעתי שנעלה למעלה לשאוף אוויר. איך שיצאנו לרחוב הגענו למסקנה המתבקשת שלמען בריאותו הנפשית עדיף שנמנע מלחזור פנימה לתופת וחתכנו הביתה.
ואני לתומי חשבתי שהרעיון במסיבות האילו זה לקבל הכל ללא ביקורת (-:
אז מי פה הונילה האמיתי , פ' יקר וסקסי שלי, הההאאאא????!!!!
מסקנות הועדה לסיכום-
א-ח"ח למארגני המסיבות- ככה מועדון ראוי צריך להיראות- הומה אדם ,אבל לא צפוף מידי, כך שלכל רוקד יש מספיק מרחב לפרוש ידיים תוך כדי תנועה. מיזוג מורגש ווליום מדוייק.
ב- השמועות על אלכוהול מחורבן במחירים מופרזים במסיבות האילו -אינן מופרכות כלל וכלל!!!
ב- לפני כעשור ויותר, כרקדנית במועדונים שלא הגדירו תא עצמם בשום דרך כבדס"מ -עשינו מופעים נועזים פי עשר מהשיעמומון שהלך על הבמה אתמול. חוץ מלקשור ולהפשיט אחד את השני - היו לנו גם יכולות כריאוגרפיה ואקרובטיקה שהתמצו בקצת יותר מניפנוף שיער מחומצן מצד לצד. חוץ מזה, התאכזבתי קשות מכך שכל הנאזקים החביבים בחרו בדרך המיין-סטרימית של רגליים על הרצפה והראש למעלה ואף אחד לא בחר להיקשר הפוך.
אייר-אני מצפה למייל מימך. הסאד על הבמה זועק לפרופרמרים שיתנו לו את הכבוד הראוי!!!!!